רבי שלום ב"ר יחיא חבשוש זלה"ה*
הגאון רבי שלום בן יחיא חבשוש נולד בשנת התקפ"ה, קיבל תורתו מרבו המובהק הגאון רבי יוסף אלקארה המחבר ספר זבחי אלהים. וקבע את לימודו בישיבה הכללית שהיתה בביהכנ"ס מהרי"ץ – "בית צאלח", בראשות הגאון רבי יחיא בדיחי. בישיבה זו למדו גדולי הרבנים וזקני הדור, ועסקו בבירור וליבון הלכות קשות, ואף נזקקו לפסקי בתי הדין שבדורם, והתערבו בחוות דעתם בשאלות שונות שעמדו על הפרק. בין חכמי ישיבה זו נמנה רבי שלום, וכשנפטר ראש הישיבה הר"י בדיחי בשנת התרמ"ח נתנו חכמי הישיבה את עיניהם ברבי שלום לעמוד בראש הישיבה, ואכן עד סגירתה בשנות המצוק שנת התר"ס עמד בראשה.
רבי שלום עשה תורתו קבע ומלאכתו עראי ונהנה מיגיע כפיו במלאכת הצורפות, ברח מן השררה ולא נטל על עצמו שום תפקיד צבורי.
אישיותו ידועה בזכות ספריו החשובים שחיבר, ספר שושנת המלך ובו כתב קיצור שו"ת פעולת צדיק למהרי"ץ, העידוד לכתיבת ספר זה, נתנו לו חביריו. וכה דבריו בהקדמתו …עד שהעיר ה' אותי על ידי אהובי בעלי בריתי, הלא המה מוציאי משפט לאורה, מקימי דגל התורה, ובראשם עטרת תפארה מנורה זכה וברה, הנה ענוה הנה תורה, אהובי חביבי אדוני ורבי כמוהר"ר יחיא שרעבי אתה ה' תשמרם, וכשמעי דבריהם אז נתחזקתי, ולפני ולפנים ממחיצתי נכנסתי, ע"כ.
רבי שלום לא זו בלבד שקיצר ותימצת דברי מהרי"ץ, אלא גם חידש והביע את דעתו בהלכות ומנהגי תימן, ויישב קושיות בדברי הפוסקים, ואת הערותיו ציין בתיבת "אש"ל" (אמר שלום). לספר זה נודעת חשיבות רבה בהבאת פסקי מהרי"ץ בצורה תמציתית לכל מבקש דבר הלכה, ואף עטר את ספרו בציוני מקורות להלכות וקראם בשם גן שושנים.
ספרו השני ס' קרבן תודה על ס' מקור חיים בהלכות שחיטה וטרפיות, ובו כתב הלכות שנשמטו בס' מקור חיים וביאורים להלכות אלו, ובעקבות זבח תודה למהרי"ץ, כתב רבי שלום את קרבן תודה שבו דלה ושאב מזבח התודה, וכמעשהו בראשון כן מעשהו בשני, ספריו נמנים בין ספרי היסוד לפסקי ההלכה של יהדות תימן.
רבי שלום נפטר בשנת התרס"ה שנות המצור הידועים בשם "חוזת אלנפר", הרב עמרם קרח כותב …אוי כי מזלעפות רעב נאסף זקן וישיש, פאר הדור, מורינו ראש הישיבה הכללית כמה"ר שלום בן יחיא חבשוש זצ"ל והוא בבית לבדו, אין אצלו אפי' אחד מקרוביו, כי כל הנשארים מבני ביתו יצאו לשאול לחם בערים ובכפרים, לנצח ישאר שמו ידידי הנכבד הרב שלמה בן יחיא חבשוש, שתיכף נודע לו פטירתו, שכר אנשים לרחצו ולהלבישו תכריכין וארבעה כתפים נשאוהו על המטה, ונשתדל ללוות מטתו עד בית הקברות, ועמד על קבורתו כדי לעשות לו קבר לפי כבודו… =(סע"ת סג).
תיאור מפורט יותר כותב שמעון גרידי =(מבוא לשושנת המלך) …וזה אשר סיפר לי איש שהשתתף בקבורת ר' שי"ח: באותו יום בא המודיע אליו הביתה לאמר נפטר הרב שלום חבשוש, הוא ועוד מספר אנשים ביניהם ר' סלימאן חבשוש =(מחבר ס' אשכלות מרורות) שהוא גם קרוב משפחה, הגיעו אל בית הרב הנפטר והנה הוא יושב במקומו הרגיל ורגליו מכוסות, על ההדום הקטן שלפניו מונח התפלין שעדיין פשט אותו ולא הספיק לקפל רצועותיו, לידו כלי רחצה, ובכלי קטן שארית ארוחת הבוקר שאכל.
ר' סלימאן חבשוש אסף את המטלטלין של הרב הגלמוד והיתר טפלו בקבורתו.
משהתחילו ברחיצתו הבחינו בכתב שהיה כתוב בדם על כף ידו וניסו לפענח את הכתוב, ואולם היד והדם היו צהובים מדאי וגם המים טשטשו את הכתוב. מלוים אחר מטתו לא נמצאו באותה שעה לבד מתשעה, בבית הקברות היו כמה קברות חפורים שהיו מכוסים. ביקש הקברן קבר ראשון ולא מצא, קבר שני ולא מצא, חיפש בריחוק מקום ומצא. עודם מטפלים בקבורתו, והנה ראו איש זקן זר ושק על שכמו הולך וקרב אליהם, בלי אומר ודברים ניגש ההלך אמר צידוק הדין, השכבה לנפטר וקדיש ופנה לדרכו, הזקן לא אמר כלום ולא ענה על שאלות העומדים מי הוא, מאין בא ולאן הוא הולך.
אכן גדול היה רבי שלום בחייו וקדוש בפטירתו.
כתיבת תגובה