r תשובה חדשה מאת הרה"ג איתמר כהן - נוסח תימן

תשובה חדשה מאת הרה"ג איתמר כהן

23 ינואר

שליח ציבור כהן בתפילה שיש בה נשיאת כפים



כתב רבינו הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות תפילה ונשיאת כפים דין י"ד, משתדלים שיהיה המקרא אותם ישראל, שנאמר (במדבר ו, כג) אמור להם, מכלל שאין המקרא מהם, ע"כ. ולשון מרן בשלחן ערוך סימן קכ"ח סעיף כ"ב, משתדלים שיהא המקרא ישראל. וכשהחזן [השליח ציבור] כהן, יעמוד ישראל אצלו ויקרא כהנים ויקרא אותם, והחזן עומד ושותק, ע"כ. וכתב על זה מהרד"ם בשתילי זתים ס"ק נ"ה, פירוש דלכתחילה משתדלים שיהא השליח ציבור ישראל (מגן אברהם בשם כנסת הגדולה בשם הגדולים). ואין עיכוב בדבר (בית יוסף), ע"כ.


אולם, המנהג פשוט שאין משתדלים כלל שיהיה השליח ציבור ישראל, אלא כל אחד מהציבור נעשה שליח ציבור בתורו, מבלי להבחין אם הוא כהן או ישראל. ונראה דסבירא להו דבדוקא נקט הרמב"ם משתדלים שיהא המקרא אותם ישראל, ולא נקט השליח ציבור, לומר שאין צריך להשתדל בזה אלא לעניין המקרא, וכמו שביאר הרב משנה ברורה בביאור הלכה שם ד"ה משתדלים, יעו"ש. וזהו דנקט הרמב"ם המקרא, ולא נקט בפשיטות שליח ציבור.



ואם תאמר דבמקור דין זה שהוא בירושלמי פרק אין עומדין, הביאוהו התוספות בסוטה דף ל"ח ע"א ד"ה לשנים, איתא בהדיא צריך שיהא החזן ישראל. נראה לענ"ד דאדרבה מדנקט החזן ולא נקט השליח ציבור, מוכח דמיירי במקרא דוקא ולא בשליח ציבור. שהרי ידוע דבלשון חז"ל בבבלי ובירושלמי ובמדרשים, אין קוראים חזן אלא לממונה על בית הכנסת. אבל היורד לפני התיבה, נקרא בלשונם שליח ציבור. וכמו שמבחינים ביניהם אצלינו עד היום, ודלא כשאר קהילות שקוראים חזן למי שיורד לפני התיבה.



וכן תראה בנדון ברכת כהנים עצמו, בבית יוסף שם בשם הרא"ש בפ"ג דמגילה סימן כ"א, שהחזן קורא כהנים, אבל שליח ציבור המפסיק עבירה היא בידו, ע"כ. הרי דחזן לחוד ושליח ציבור לחוד. שוב ראיתי שכבר הרגישו בזה הרא"ש עצמו בפ"ה דברכות סימן י"ז, והתוספות במנחות דף מ"ד ריש ע"ב, יעו"ש.



ואעיקרא, אין הדבר ברור שמקור דברי הרמב"ם הוא מן הירושלמי. חדא, דהירושלמי נקט צריך, והרמב"ם נקט משתדלים (וכבר העירו על זה). ותו, דבר הלמד מעניינו דהירושלמי מיירי במי שקורא "כהנים", ולא במי שמקרא התיבות, כפי שיראה המעיין שם, וכמו שהבינו התוספות והרא"ש הנזכרים לעיל, ושאר ראשונים.



ואף אם תמצא לומר דלהרמב"ם נמי צריך להשתדל שהשליח ציבור יהיה ישראל, י"ל דהיינו דוקא לדידהו. אבל לדידן שכל אחד מהציבור נעשה שליח ציבור בתורו, הנה כשיגיע תורו של כהן, לאו אורח ארעא לעשות שליח ציבור את הבא אחריו בתור. ודרך ארץ דוחה השתדלות זו. וכתבתי כל זה בקיצור נמרץ, אף שיש מקום להרחיב בכמה מן הפרטים דלעיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0