האגס היה מכונה בפי יהודי תימן "עַנְבַּרוּד", ובפי ערביי תימן אַגַאץ'. ע"פ המסורת שבין יהודי תימן הן הן העוזרדין המוזכרים בדברי חז"ל, ולא כפי שפרשוהו חכמי ספרד אַלְזַעְרוּר. הרמב"ם אף הוא מפרש כך, אלא שמסורת תימן דחתה פירוש זה.

הראיה הכי חזקה למסורת תימן היא דברי המשנה במסכת כלאים: "הפרישים (=חבוש) והעוזרדין אינם כלאים זה בזה". פירות אלו אכן דומים זה לזה בצורתם, מה שאין כן בין פירות העוזרר לבין פירות החבושים, הגדולים מהם עשרת מונים.

האגס היה מומלץ לפעילות מעיים- מחד, ולמקרים של שלשול- מאידך. בפרי הבשל היו משתמשים בכמות גדולה לפעילות מעיים, ובפרי הבוסרי היו משתמשים נגד שלשול או דיזנטריה ובכמות סבירה. היה נחשב כפרי מועיל במקרים של אבנים בכליות או כאבים במרה.