במלאת עשר שנים לפטירת הרב ישעיהו משורר זצ"ל שכיהן כאב"ד הרבני פ"ת, חבר ביה"ד הרבני הגדול בירושלים והרב הראשון לשכונות מחנה-יהודה ושעריה בפ"ת, נערכה אזכרה ביום חמישי ט' בסיון תשס"ח, בביהכנ"ס 'נוה קדשך' בפ"ת. באזכרה השתתף קהל רב של מאות אנשים ונשים אשר הגיעו לשמוע שיעורי תורה ודברים לזכרו של הרב האהוב והנערץ, אשר היה ידוע בידענותו ובכושר דיבורו, אך גם בסבר פניו ובצניעותו. הרבנים שהשתתפו באזכרה והעבירו שיעורים במהלך ערב הלימוד הם: הרה"ג ברוך שמעון סלומון – הרב הראשי וראב"ד לפ"ת, הרה"ג יהונתן אדואר – רב מרכז העיר פ"ת, הרה"ג אלון אבידר – ראש כולל 'חסד ואמת לאברהם' ובעהמ"ס שו"ת 'אדני פז'. כן כיבדו את המעמד ה"ה הרה"ג שמואל פופוביץ' – אב"ד פ"ת, פרופ' יצחק גלוסקא – מתלמידי הרב, הרב מאיר בטיסט – ר"מ במכון הגבוה לתורה שע"י אוניברסיטת בר-אילן, הרב עזריה פיג'ו – רב שכונה בפ"ת ויו"ר עמותת 'בינה לעיתים', מר פלטיאל אייזנטל – מ"מ ראש העיר פ"ת, מר עופר אברהם – מנכ"ל המועצה הדתית פ"ת, מר משה פלדמר – ראש האגף לתרבות תורנית בעיריית פ"ת, מר רמי הופנברג – ראש מינהל החינוך בעיריית פ"ת, מר אבי בלושטיין – חבר מועצת העיר וראש המועצה הדתית הוד-השרון, ד"ר משה גברא – ראש המכון לחקר חכמי תימן ומחבר האנציקלופדיה ועוד רבים וטובים.
מאיר משורר, מבניו של הרב זצ"ל, פתח את יום הלימוד והאזכרה בתפילת מנחה.
שיעור ראשון ניתן ע"י הרה"ג יהונתן אדואר – רב מרכז העיר פ"ת. הרב דן בנושא 'הזכות למות בכבוד – לסוגיית המתת חסד' הביא מקורות רבים והאיר את העניין מן הצד ההלכתי. בסיום דבריו הזכיר הרב אדואר את פועלו של הרב משורר ושיבח את בניו ובנותיו על התמדתם בקיום אזכרה מכובדת כראוי לכבוד האב הגדול. כמו כן הודה להנהלת בית הכנסת 'נוה קדשך' על תמיכתה בקיום שיעורים קבועים בבית הכנסת.
הרב עזרא קרני מירושלים חתנו של הרב משורר, שהנחה את הערב, דיבר על מצבו של הרב משורר עת למד בישיבת 'מרכז הרב'. הרב משורר למד מתוך דוחק גדול ובירושלים בימי החורף היה נעול בסנדלים. "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" בדרך זו קנה הרב משורר את תורתו, אמר. הרב קרני הזמין את הרה"ג ברוך שמעון סלומון להעביר את השיעור השני והזכיר את הקשר שהיה בין הרב דוד סלומון, אביו של הרב ברוך שמעון, והרב משורר עת הקימו וביססו יחדיו את ישיבת 'אור המזרח', לימים ישיבת 'תורה ומלאכה/הישיבה הטכנולוגית כפר אברהם'.
הרב סלומון נשא ונתן בנושא 'הבאת ביכורים בשביעית' והעלה את השאלה: מדוע בהבאת ביכורים – שאין לה שיעור – יכול אדם להביא אפילו פרי אחד לירושלים ועושים הילולה ותהלוכה גדולה, וכל יושבי ירושלים יוצאים לקראתם, ואילו במעשר שני – שגם אותו מעלים לירושלים וכמותו גדולה מאוד, עשירית מהתוצרת – אין תהלוכה והילולה, ואין מביאים אותם באופן מיוחד כלל ועיקר? אלא, ענה הרב סלומון, מאחר שמעשר שני מובא מסך התוצרת הקיימת של האדם, לאחר שכבר כנס ואסף את כל התבואה שלו לכן אין כאן חשיבות מיוחדת, אבל לעומת זאת בביכורים אדם מביא את ראשית התוצרת שלו, אין לו עוד תוצרת אחרת, ואותה הוא מייחד ומביא לירושלים, הרי זה משהו שראוי לציון מיוחד. עם סיום דבריו דיבר הרב סלומון על פעילות החסד של הרב משורר בהרבצת תורה לכל. כן הזכיר הרב את הרבנית משורר שפועלת רבות למען הציבור.
אחריו דיבר מר פלטיאל אייזנטל. "לרב משורר היה קו מאז לימודיו בישיבת 'מרכז הרב', שאיתו המשיך עד אחרית ימיו. הרב משורר האמין שעם ישראל ותורת ישראל וארץ ישראל חד הם, ולא ניתן להפרידם. הרב משורר לא היה אדם פוליטי, ולא דיבר פוליטיקה, אבל היה ברור לכולם כי הוא איש הציונות הדתית" אמר.
הרה"ג שמואל פופוביץ', שישב עם הרב משורר בדין, דיבר על כך שהרב משורר היה דיין שחתר לאמת. הרב הביא את מאמר חז"ל על הפסוק: "ויעש כן אהרון – להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". הרב משורר היה צנוע בהליכותיו, וגם כאשר עלה לגדולה והיה לחבר ביה"ד הגדול בירושלים, לא שינה ממנהגו והמשיך לדבר עם האנשים בגובה העיניים. דבר נוסף שהרב משורר לא שינה בו הוא, שגם כשהיה כבר דיין ותיק המשיך לשים לב לכל הפרטים, והתייחס לכל תיק שהובא לפניו כאילו זה התיק הראשון שדן בו.
את השיעור האחרון העביר הרה"ג אלון אבידר – ראש כולל 'חסד ואמת לאברהם' ובעהמ"ס שו"ת 'אדני-פז'. משך שעה ארוכה דן הרב אבידר בנושא 'אמירה לגוי בשבת' באילו נסיבות מותר לומר לגוי ובאיזה אופן ולשון. מה בין אמירה לרמיזה, והאם מותר לרמוז לבעל-חיים מאולף להדליק מכשיר חשמלי. בבקיאות עצומה וביכולת דיבור מרשימה ריתק הרב קהל של כמאתיים איש, תלמידי חכמים ובעלי-בתים, אשר הגיעו ממרכז העיר ומהשכונות. בסיום דבריו ביקש הרב אבידר לומר מספר מלים על היכרותו את הרב משורר. "כילד בכיתה ג', אני זוכר שראיתי את הרב משורר מגיע לאוהל האבלים, כשנפטר הרה"ג יחיא בסיס זצ"ל. הרב משורר ניחם את המשפחה האבלה ונשא דברי-תורה משך שעה ארוכה. דמותו המרשימה של הרב משורר נחרטה עמוק בזיכרוני. הרב משורר היה בידידות עם רבים מרבני תימן ופעל למינוי רבים מהם בזכות קשריו ובזכות הכבוד וההערכה שרחשו לו ברבנות הראשית. אני זוכר את הידידות הרבה שהייתה בין הרב משורר ובין סבי, הרה"ג דוד חג'בי – הרב הראשי לראש העין. לא הייתה שמחה משפחתית, או חלילה אירוע של צער, שהרב משורר לא הגיע יחד עם רעייתו, הרבנית שרה משורר שתחי'. פעם אחת באתי עם חבר לבית הרב על מנת שהחבר ייבחן אצל הרב משורר בדיני שחיטה, והרב משורר, שביתו היה בית ועד לחכמים, היה עסוק עם תלמיד שהגיע קודם. הרב ביקש שנמתין. כשחיכינו במרפסת הבית, הרבנית באה ודיברה עימנו על-מנת שנרגיש בנוח בזמן שאנו מחכים. זה ביתו של הרב משורר. לרב משורר הייתה ענוה והקדיש תשומת לב גם לקטנים. אף לאחר שנפטר סבי, הגיע לחתונתי שהייתה בבני ברק. כזו מסירות נפש הייתה לו. ידוע לי שהיה מגיע להביא דבר ה' לקהלים בכל רחבי הארץ. על-כן יאה לומר על הרב משורר את מאמר חז"ל על הפסוק: "והם תֻּכּוּ לרגליך" (דברים לג, ג) אלו תלמידי חכמים שמכתתים את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ולעסוק במצוות ובגמילות חסדים (בבא בתרא. ח)."
לקראת סיום הודה המנחה בדבריו למועצה הדתית פ"ת ולאגף לתרבות תורנית בעיריית פ"ת שסייעו בקיום הערב. כן הודה לקהל הרב והמגוון שהגיע גם מערים אחרות לכבד את זכר הרב משורר, שאת לקחו היה רגיל לשמוע משך שנים. כן הוסיף והודה לרבנית שרה משורר על פעילותה למען כלל הציבור במעשי חסד ובשיעורי תורה לנשים ברחבי העיר, ובמיוחד על היותה הכוח המניע לקיום מפעל ההנצחה החשוב הזה המתקיים מדי שנה כבר עשר שנים.
הרב אביעד משורר, מבניו של הרב זצ"ל, סיים את ערב הלימוד והאזכרה בתפילת ערבית.
יש לציין שערב לימוד זה, מהווה המשך וסיום לכינוס המכובד שהיה בשעות אחה"צ בעליה לקבר הרב ב'חלקת הרבנים' שבבית העלמין 'סגולה'. שם נאספו מספר מניינים בהשתתפות מר פלטיאל אייזנטל ומר ינון פרסיק סמנכ"ל המועצה הדתית פ"ת, הרבנית משורר ובני המשפחה, תלמידיו ומוקירי זכרו. הציבור למד פרקי משניות וקרא מזמורי תהילים מתוך חוברת שנערכה במיוחד לאזכרה.
מי ייתן לנו תמורתו, מי ייתן לנו חליפתו.
כתיבת תגובה