מאת הרה"ג אביחי שרעבי שליט"א

א] השופר שהחזיקו בו אבותינו, י"א שהוא של איל (הרשי"ה) וזהו לכתחילה לכולי עלמא. י"א שהוא של יעל (אבן ספיר), ולדעת הארחות חיים יוצאים בו לכתחילה אף להרמב"ם. וי"א שהוא של מין חיה כשרה. וכיון שהוא כפוף יוצאין בו לכתחילה לדעת רוב הראשונים וכמו שפסק בשו"ע (כמתבאר מדבריו בב"י), ולא חיזרו אחר האיל למצוה מן המובחר מפני שע"פ המצוי בזמנם, היה בזה נוי מצוה יותר בקול ובמראה. וכפי שיבואר כל זה להלן (והארכתי בזה יותר בגליון כתרי תורה קע"א, ר"ה התשפ"ד).

הצעת הסוגיא ושיטות הראשונים

ב] שנינו בראש השנה (כו, א) כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא נקרא קרן (פירש"י, דכתיב בתקיעת יום הכיפורים שבמוצאי היובל והעברת שופר תרועה, וגמרינן ר"ה מיניה).

ומאידך שנינו (שם, ב), רבי יהודה אומר, בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים, וטעמו של רבי יהודה מפרש בגמרא, דבר"ה, כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי (וכיון שטעמו מסברא ולא מגז"ש דיו"כ, יכול לחלק ביניהם. כ"כ הגרח"ק בביאורו לירושלמי כאן). ומסיק רבי לוי בגמרא שם, מצוה של ר"ה ושל יום הכפורים בכפופין (הם אילים זכרים שסתמן כפופין). והיינו דפסק כרבי יהודה, אבל מצד שני גמיר גזירה שוה מר"ה ליוה"כ. נמצא דמצוה לתקוע בשופר של איל. וכן אמרו בגמרא לעיל מינה (טז, א) אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל. אמר הקב"ה, תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני.

ג] וליישב סתירת הסוגיות כתב הטור (סי' תקפ"ו), שופר הראוי לתקוע בו כיצד, שיהא של איל וכפוף. דאמר רבי אבהו וכו'. וכפוף, דאמר רבי לוי וכו'. ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד או שאין לו של איל וכפוף, יוצא בשאר מינים ובפשוט, חוץ משל פרה דתנן וכו'.

אבל רבינו סעדיה גאון כתב בסידורו (דף רי"ז) והשופר שנתקע בו לא יהיה אלא קרן כבש, ע"כ (עי' בארות משה על פסקי מהרי"ץ הלכות ר"ה, אות רמ"ו). וכן כתב הרמב"ם (פ"א משופר ה"א), ושופר שתוקעין בו בר"ה הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש (עי' בבארות משה שם בסוף דבריו מה שהביא מרבינו זכריה הרופא זלה"ה בביאורו על הרמב"ם). והשיג עליו הראב"ד, א"א הפריז על מידותיו, אלא מצוה בכפופין ואם תקע בשל יעל יצא. וכן כתב עליו הטור, והכל תפשו עליו בזה. ועי' בכס"מ ורבינו מנוח בביאור הסוגיא אליבא דהרמב"ם.

ד] ובשו"ע (סי' תקפ"ו סעיף א') פסק כהטור, דשופר של ר"ה מצותו בשל איל וכפוף. ובדיעבד כל השופרות כשרים וכו' ושל פרה פסול. וכתב שם הט"ז, דאף שכלל השו"ע יחד 'איל וכפוף', מכל מקום כפוף הוא עיקר המצוה, ובפשוט יוצא רק בדיעבד. ובשל איל, הוא רק למצוה מן המובחר, וכמו שהביא בבית יוסף את דברי הרא"ש (פ"ג סי' א') בשם הרמב"ן בדרשתו לר"ה (פ"ו) דאף לדברי רבי אבהו, העיקר דלמצוה מן המובחר בעינן כפוף, ומה שנתן טעם לאייל, לא בא אלא לבאר הטעם שנוהגים לחזר בדוקא אחר שופר של איל. וע"ש בבית יוסף.

מנהג תימן לתקוע בשופר שאינו של איל וי"א שהוא של יעל

ה] והנה מנהג תימן ידוע שהיו תוקעים בשופרות מאורכים שאינם של איל, וכבר השיגו על דבר זה חכמי טבריה במכתבם לחכמי צנעא משנת התרמ"ט (נדפס בענף עץ אבות ח"ב, עמ' תתל"ד) וכתבו, גם אודות מין השופר שהביא עמו הרב השד"ר מהר"ר יחזקאל שאול רופא הי"ו, הנה מין השופר כזה שיהיה מהכבשים לא נמצא כלל ועיקר במחוזותינו, גם מימינו לא שמענו כזה. הנה כי כן על מעכ"ת לחקור דבר אודותיו. ושלום, ע"כ. וכוונתם דהלא לדעת הרמב"ם אין יוצאים בו ואף לדעת השו"ע למצוה מן המובחר בעינן שופר של איל.

ו] והר"י ספיר העיד באבן ספיר (חדרי תימן פמ"ד) שבכל ארץ התימן באין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו, הם תוקעים בשופר גדול של יעל ארכו כשתי אמות ומפותל, כאשר הוא בראש היעל, וקולו גדול ומרעיד יותר משל איל, ע"כ. וכבר הביא מרן הגר"י רצאבי שליט"א בשערי יצחק (מוצש"ק נצבים התשע"ב), שאכן היו מקומות שתקעו בשל יעל. [ובשם אביו מוהר"נ רצאבי זלה"ה סיפר כי ברצאבה נתנו לילדים לתקוע בשל יעל, ע"כ].

ולבאר טעמם של הנוהגים לתקוע בשל יעל הביא שם את דברי הארחות חיים (תקיעת שופר סי' א', הובאו בב"י שם) דעז תיש ויעל בכלל כבש. ובשע"ה (יו"ד קל"ד בעיני יצחק אות ב') ביאר יותר, כי מצורת היעל נראה שהוא תיש הבר, ע"ש באורך שהביא כן מהריטב"א (ר"ה כו, ב) והרד"ק בשרשיו (סוף שרש יעל), ע"ש. אמנם ברוב המקומות לא תקעו בשל יעל, אלא בשופרות המאורכים הידועים כיום.

ביאור מדוע לא נקטו בזה כהרמב"ם

ז] ולבאר המנהג כתב מוהר"ר עמרם קורח זלה"ה בסערת תימן (עמ' צ"ט) דהגם שקיבלו עליהם יהודי תימן את הוראות הרמב"ם, ישנם כמה דינים ומנהגים אשר לא רצו לשנות מנהגי אבותיהם הראשונים, ולא אבו לנטות להקל ולא להחמיר. ומכלל מנהגים אלו, שופר של ר"ה שהיו נוהגים לתקוע בו ארוך וכפוף שתים או שלש כפיפות וקולו צח ומחריד (וכן העיד בעלי תמר על הירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה, שהיה מורגש בו בחוש הפסוק אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. אך מדבריו נראה שסבר שהוא של יעל. אבש"ר).

יש אומרים שהוא של חיה הדומה למין הכבשים. על כן לא חשו לחומרתו (של הרמב"ם. אבש"ר) שאין כשר אלא קרן הכבשים. יען כי ראו כי יש בשופר זה נוי מצוה בקומתו וקולו יותר מקרן הכבשים (דבר זה יתבאר ביותר ע"פ מש"כ בשערי יצחק (נצבים תשע"ב עמ' ט') דקרני האיל בתימן היו קטנים מאוד, לא תואר ולא הדר להם, ע"כ. ומהגראח"כ שמעתי שהיו הקטנים תוקעים בהם בחודש אלול לעורר את העם לאשמורות. אבש"ר), ועד היום תוקעים תקיעת מצוה בשופר זה ע"פ הוראת הגאונים (בבארות משה שם כתב דכ"ה באור זרוע סי' רע"ד בשם גאון. וכ"כ הרמב"ן בדרשותיו לר"ה פרק ו' דדעת כל הגאונים דלא כהרמב"ם, ע"ש. אבש"ר) שכל השופרות כשרים לכתחילה, ע"כ.

ומה שהוצרך להאריך ולא סתםבדבריו שהחזיקו במסורת אבותם, היינו כדי לבאר מדוע מכל מקום לא חשו לדברי הרמב"ם למעליותא לתקוע בשופר של איל, ובזה ביאר דיש בו נוי מצוה במראהו ובקולו.

ביאור הרשי"ה שהוא מין של אילים

ח] אמנם הרשי"ה בהערותיו לסער"ת (שנדפסו בשערי שלמה עמ' שצ"ט) כתב ושמעתי שהשופרות הארוכים האלה הם של אילים המובאים מחבש, וכן ספרו עדי ראיה, ע"כ. וכעי"ז כתב הרשי"ה בהבדלי המנהגים של יהדות תימן (נדפסו בדברי שלום חכמים עמ' רס"ד) השופר התימני מיוחד בהדרו ויפיו ארוך ומהודר, פתלתול ומחריד. י"א שהוא של חיה (אך לא של תאו, כי אין לו קרן כזה. אמר אבש"ר בא הרשי"ה לאפוקי מאותם שטענו כי קרנים אלו הם של שור הבר הנקרא תאו כנזכר ברש"י פרשת ראה דברים י"ד, ה', וע"ש במרפא לשון. וממילא הם בכלל קרני פרה שנאסרו לכו"ע) ודומה לשל דישון. וי"א שהוא של אילים הנמצאים בחבש, וכן העידו אנשים נאמנים שבאו משם, ע"כ (וע' סדור כנה"ג ח"ג סי' נ"א).

ומהגרא"ח הכהן שליט"א שמעתי בשם אביו מוהר"ש אפרים הכהן זלה"ה דמעשה שהיה כך היה, שבא גוי אחד מאפריקה לצנעא וכשראה את שופרות אלו אמר שבארצו כך הם קרני האיל. וביקשו ממנו שבפעם הבאה שיגיע יביא עימו את ראש האיל, וכך הוה.

והנה עינינו לא ראו את ראש האיל ההוא, ויש לנו לסמוך על עדות הקדמונים בזה. אבל כיום ידוע שהשופרות שהיו מקובלים בתימן אינם של איל, אלא של בעל חי ממיני ה'אנטילופה' כמ"ש בשערי יצחק (שם עמ' י') מעדות בעל מלאכה של שופרות, שהא מייבא אותם משחיטה כשרה של הקהילה החרדית בדרום אפריקה, ע"ש [ושם המין ההוא 'קודו']. וא"כ יותר מסתבר, שבאה עדות זו לאפוקי מדעת המפקפקים לומר שהוא קרן של פרה או מין ממיני הבקר. וכיון שראו צורת הראש ההיא שניכר בה שאינו מין בקר נחה דעתם.

הוראת מרן הגר"י רצאבי שליט"א

ט] ולמעשה הוראת מרן הגר"י רצאבי שליט"א (שער"י שם), דיש לתקוע בשופר של איל שיוצאין בו לכו"ע. אך בהיות ויש גם בזמנינו המוציאים לעז על מסורת אבותינו שתקעו בשופר הגדול, ראוי לתקוע חלק מהתקיעות בשופר זה, כגון את התקיעות דמעומד, או התרועה גדולה שלאחר מוסף, או להנוהגין לתקוע שלושים קולות אחר התפילה, שלא תשתכח מסורת אבות.

ראה עוד שו"ת >>>