באותו הזמן היתה העדה בצנעא, וכך שאר העדות בכפרים, מתפללים בנוסח תפלה קבוע שקראוהו "בלדי",(כלומר "מקומי" ע"ש ארץ הקודש). הנוסח הזה, שמיוחס הוא לאנשי ארץ-ישראל, היה שונה קצת מהנוסחא המיוחסת לאנשי סוריא ומצרים, הנקראת בשם הכולל "שאם", (סורי).