גמ' ברכות דף יד. ז"ל בעי מיניה אשיאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי השרוי בתענית מהו שיטעום, אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא, או דלמא הנאה קביל עליה והא איכא, א"ל טועם ואין בכך כלום, תניא נמי הכי מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום, עד כמה, ר' אמי ור' אסי טעמי עד שיעור רביעתא עכ"ל הגמ'.
ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ' מה היא הטעימה שהותרה בתענית, ומה היא מטעמת שאינה צריכה ברכה.
