בימים אילו ימי בין הזמנים, רבים ההולכים לים או למעיין, לנוח קמעה. והנה בימים עברו הים היה מקום מרגוע. המים והאויר היו מחזקים גוף ונשמה לנפש עייפה. וגם לילדים היה מועיל כל אמא היתה יודעת שהבן הקטן שלא רצה לאכול והיתה לו ירידה במשקל, היה מקבל תיאבון כשהולכים לים. היום כבר התעוררו כמה ספיקות בענין, הים נעשה מזוהם מאד. ויש גם לחוש לקרינה מהשמש. ועכ"פ רבים הם ההולכים. וכל אחד יראה לשמור עצמו ואת ב"ב, ושומר פתאים ה'.
והנה רבים הם הקובעים את עצמם למספר שעות בים ומביאים עימם פת, ורוצים ליטול ידיהם, אבל אין במקום נטלה מסודרת,והשאלה כיצד יש לנהוג ע"פ ההלכה.
ומתעוררות בזה מספר בעיות. ונעמוד עליהן אחת לאחת. ולתועלת הקורא חלקתי התשובה לפרטיה.
נמצא בים ויש לו כלי נטילה.
הנה הנמצא בים ויש לו כלי נטילה יכול ליטול מהמים הנקיים הנמצאים במקלחות שבים. ולשיטת מאור עינינו כמוהר"ר דוד משרקי זצוק"ל, בעל השתילי זתים, יכול אף ליטול ממי הים כיון שהם ראויים ע"י שירתיח אותם. אלא שנלע"ד דלכתחילה אף הוא מודה שאין ליטול בכלי ממי הים כשיש לו מים חיים נקיים. או שיכול להטביל את ידיו שהוא על הצד היותר טוב וכדלקמן. כיון שלהרבה פוסקים מי הים הם מים מלוחים ואינם ראויים לנט"י וכמשמעות לשון מרן סימן קנט ס"ט. ובמי מעיין שהם מים חיים פשוט שיכול ליטול ידיו בהם.
נמצא בים ואין לו כלי נטילה או מים נקיים
יכול להטביל ידיו בים ולכסות את ידיו בו ועלתה לו טבילה. וכ"פ מרן שולחן ערוך אורח חיים סימן קס ס"ט, וז"ל מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם, פסולים לנטילת ידים אע"פ שכשרים למי מקוה לטבילה עכ"ל. וכן במעיין יטביל ידיו בתוכו ועלתה לו טבילה. ומעיין היינו בכל מימות הנובעין אף שהם נזחלין למרחוק. ואפילו אין במעיין מ' סאה, [דבמ' סאה פשיטא דמהני אפילו בשאר מימות שאינם נובעין]. והטעם לזה דדמי לטבילת כלים דקי"ל דמעין מטהר בכל שהוא כל שמתכסין בו וכ"ש בנטילה דרבנן. ולדעת רבינו הרמב"ם גם בטבילת הגוף במעיין א"צ במעין מ' סאה דוקא, אלא סגי כשיעור שיתכסה גופו של כל אדם לפי מה שהוא. ואף שהרבה פוסקים מחמירים בזה, עכ"פ בנט"י בודאי יש להקל. וכן פסק מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנט וז"ל הטביל ידיו במי מעין, אפילו אין בו מ' סאה, עלתה לו טבילה כל שמתכסים ידיו בהם בבת אחת עכ"ל. וכתב המשנ"ב סק"פ דאף דכשר לטובלן אחת אחת וכמו בסי"ח שיעור המים, צריך שיהיו ראויין לטובלן בבת אחת.
וא"כ הדין פשוט שיכול להטביל ידיו בים או במעיין.
מה עדיף טבילה או נטילה.
הנה יל"ע מה עדיף יותר שיטביל ידיו בים או שיטול ידיו בכלי במים נקיים. ולכאורה יש לומר שעדיף שיטביל ידיו בים, כיון שהוא חשיב כמקוה טהרה, ויש בכלל הטבילה נטילה, ובכלל מאתים מנה. וכן הוא לשון הרשב"א בתשובה ח"א סימן קצ עיי"ש. מיהו י"ל שעדיף ליטול בכלי כיון שעיקר התקנה היא כך. ועוד שבטבילה יש מחלוקת מה לברך וי"א שצריך לברך על טבילת ידים וכדלקמן. משא"כ בנטילה לכו"ע מברך על נטילת ידים. ונראה דיותר נכון לומר שטבילת ידים שווה ממש לדין נטילת ידים. מיהו מעיין הנובע שאין מ' סאה יותר טוב ליטול ידיו בכלי מלהטביל ידיו במעיין, כיון שלרוב הפוסקים טבילה לא מהני, ודו"ק.
הטובל ידיו בים או במעיין כיצד יברך
ולעניין ברכה. הספרדים והרבה מקהילות האשכנזים מברכים ענט"י, וכמ"ש מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנט וז"ל המטביל ידיו אינו מברך על טבילת ידים, אלא על נט"י עכ"ל. והטעם לזה ביאר הב"י שהיכן צונו על הטבילה. אבל על נטילה נצטוינו, ויש בכלל מאתים מנה, שמחמת חיוב הנטילה שנצטוינו, אנו מטבילין עכשיו עיי"ש. והגם שהרמ"א שם פסק כדעת כמה ראשונים שכתבו שמברכין על טבילת ידים או על שטיפת ידים. והכריע רמ"א כן עיי"ש. מ"מ אנן קיי"ל כדעת מרן. וכן מאור עינינו כמוהר"ר דוד משרקי זצוק"ל פסק כן, והשמיט דברי הרמ"א. וגם הרבה אחרונים אשכנזים הסכימו כן לברך ענט"י, עיין מ"א וש"א.
ניגוב הידים
הדבר פשוט וידוע דהנוטל ידיו בכלי צריך לנגב ידיו היטב וכמ"ש מרן השולחן ערוך אורח חיים סימן קנח סי"ב וז"ל וינגבם היטב קודם שיבצע, שהאוכל בלי נגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא עכ"ל. והביאור לזה כתב הב"י משום דמים הראשונים ששופך על ידיו טמאים הם שנטמאו מחמת ידיו ואף דשופך מים שניים לטהר המים כדאיתא שם מ"מ לכתחילה צריך להעביר את הראשונים לגמרי ע"י ניגוב עיי"ש. ויש שכתבו טעם אחר דהניגוב הוא משום טומאה ממש, שהמים מכשירים האוכלים והפירות לטומאה, ואם לא ינגב ידיו בטוב, תצא הלחלוחית שבידיו להפת ויוכשר לקבל טומאה. ומ"מ המטביל ידיו בים או במעיין, דינו שונה, וא"צ ניגוב. והכי איתא בתוספתא דהמטביל ידיו א"צ לנגב. וכתב הב"י דהטעם הוא משום דבמטביל אין כאן מים טמאים כלל, דטבילת הידים הוא כעין טהרה דאורייתא של טבילת הגוף ושם בודאי אין צריך ניגוב ולכן גם בטבילת ידים לא תקנו בו ניגוב עיי"ש ובש"א. וא"כ יכול להטביל ידיו בים או במעיין וא"צ לנגב. וכ"פ מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנח המטביל ידיו, יכול לאכול בלא נגוב עכ"ל. אלא שמבואר באחרונים שטוב לנגב ידיו, שלא יבוא לידי מיאוס.
עלה מהים ולא היה בדעתו לאכול, ועכשיו רוצה לאכול האם צריך לטבול ידיו שנית.
והנה יל"ע במי שעלה מהים, ומיד כשעלה מהים רוצה לאכול פת האם צריך להטביל ידיו שנית, וצדדי הספק, דלכאורה י"ל דבעינן טבילה כיון שלא היה דעתו כלל לטבול לצורך אכילה. או שנאמר שהרי סוף סוף עכשיו ידיו טהורות, ולמה נצריכו ליטול ידים שוב. ואף את"ל שצריך טבילה שנית יש לדון האם צריך לברך שהרי על מה יברך וידיו טהורות. ויש לחוש לברכה שאינה צריכה. והנה כל ספק דידן הוא דוקא שלא הסיח דעתו מטבילת ידיו, וכגון שעלה מהים ומיד דעתו לאכול, דאם הסיח דעתו משמירתן, פשוט שצריך ליטול שנית ובברכה, דאז אין טבילה ראשונה עולה לו כלל.
טבילה או נטילת ידים האם בעינן כוונה.
והנה אם באנו לדון בצדדי הספק נראה שהנידון בספק זה, האם בעינן כוונה בנטילת ידים שרוצה לאכול. או שאין צריך כוונה דוקא לאכילה, וכל שידיו טהורות שפיר דמי.והנה מצאתי שני מקומות בשו"ע שדן כיוצ"ב בענין כוונה בנטילת ידים.
א.בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנח סעיף ז כתב וז"ל נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה, ואח"כ רוצה לאכול לחם, יש מי שנראה מדבריו שאין אותה נטילה עולה לו, וא"צ לומר אם נטל ידיו שלא לאכול ואח"כ נמלך, ואכל עכ"ל.
ב. בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנט סעיף יג כתב וז"ל ולכתחלה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה עכ"ל.
ומבואר מדברי מרן שלכתחילה יש להחמיר ולכוון בנטילת ידים שנטילה זו לצורך אכילה, ובדיעבד כשלא כוון א"צ לחזור וליטול. וא"כ ה"ה בנידון דידן אם עלה מהים ומיד רוצה לאכול אין צריך ליטול ידיו שנית, אלא יכול לסמוך על הטבילה שעלה מהים.
מיהו דעת המ"א להחמיר בזה, וכתב דאפילו בדיעבד צריך לחזור וליטול אם לא כוון כלל. וטעמו מאחר דהרשב"א כתב דבעי כונה עיי"ש. וכ"נ דעת רבינו מאור עינינו כמוהר"ר דוד משרקי זצוק"ל שם סקכ"ח, ודייק כן גם מדברי מרן הב"י שדעתו כן עיי"ש. וא"כ למעשה בודאי יש להחמיר בזה ולטבול שנית לשם אכילה. אלא שיש להסתפק בזה אם צריך לברך על נטילה זו שהרי סב"ל. ונראה דכדי לצאת מהספק יגע במקומות המכוסים ויטמא ידיו ואז יתחייב בנטילה שניה ויוכל לברך. אלא שעדין יש לעיין גם בזה היכן יגע. שהרי עניין הנגיעה במקומות המכוסים הוא משום ששם יש מלמולי זיעה כמבואר בכמה מקומות. אבל כאן שעולה מן הים הרי גופו נקי. וזכורני שראיתי לאחד מפוסקי זמנינו שכתב כה"ג למי שיוצא מבית המרחץ נקי ודשן, ונגע במקומות במכוסים בגופו שאינו חשיב כמקומות המכוסים המצריכים נטילה. ונראה דטוב שיטמא ידיו ע"י שיגע בנעליו כדי שיתחייב ודאי בנטילה שניה ויוכל לברך. ואין לחוש לברכה שאינה צריכה שכבר כתב בעל תבואת שור ביור"ד סימן יט שכל דבר שיש בו מחלוקת אין לחוש לברכה שאינה צריכה, והבן.
ברכת על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון.
הנה הנמצא בים חלקו העליון מגולה לגמרי. וא"כ לענין ברכת על נטילת ידים והמוציא, יכול לברך כשליבו מגולה, דאמירת ברכות סגי שאין ליבו רואה את הערוה. אבל לענין ברכת המזון צריך להיזהר לברך כשחלק גופו העליון מכוסה. שהרי לדעת הרבה ראשונים ברהמ"ז דינה כתפילה, ותפילה לא סגי שאין ליבו רואה את הערוה כשאר ברכות, אלא בעינן שיהיה ליבו מכוסה. ומוכרח הוא להניח על עצמו מגבת או ללבוש חולצה או ציצית כדי לכסות את ליבו. ולענ"ד כיון שלא כולם יכולים ליזהר בכל זה ראוי להביא לים מיני מזונות או פירות ולאכול פת בביתו. אלא שגם באוכל מזונות, אם מברך ברכת מעין שלש, יכסה ליבו כיון שלהרבה פוסקים ברכת מעין שלש הוי דאורייתא.
והעולה מכל האמור הלכה למעשה
ההולך לים או למעיין הנובע יכול לטבול ידיו במים. ויטביל ידיו במים היטב, ויברך ענט"י. וטוב לנגב ואם לא ניגב לא מעכב. ואם עלה מהים ולא היה בדעתו לאכול, צריך ליטול ידיו שנית בלא ברכה, וטוב ליגע במנעליו ולטמא ידיו כדי להתחייב בברכה. וצריך ליזהר לברך ברהמ"ז כשליבו מכוסה. וטוב להביא לים דברים אחרים לאכול חוץ מפת.
רוב עיקרי הדברים שנכתבו כאן מבוארים באריכות בספר שתילי זתים עם פירושי זית רענן וסביב לשולחנך שאמורים לראות אור בחודש הקרוב אכי"ר.
לתרומות והקדשות לזיכוי הרבים ניתן לפנות למכון שתילי זתים 03-9089316
כתיבת תגובה