א. בכל הדורות נלמדה הגמרא בתימן, אם כי המציאות השתנתה ממקום למקום בשיעור שכיחות ומציאות הגמרא וכמות לומדיה, כפי שהיה בכל תפוצות ישראל, שלא בכל מקום היו מצויים הספרים לרוב בשל העניות הרבה, וכמצוי בדורנו בחסדי שמים. על כך כתוב במגילת תימן למהרי"ץ, שכאשר הגיעה הגמרא לתימן קבלוה בסבר פנים יפות, והיו מעתיקים אותה ללמד את בני ישראל קושיות ותירוצים, והיו מפרשים בה פירושים עצומים. וכל אחד מהחכמים מרביצי התורה, היה עושה לעצמו קיצור פסקי הדינים מהגמרא, וכן בסערת תימן (עמ' ק) כתב שמחיבורי חכמי תימן הקדמונים היו פירושים על התלמוד, פסקי דינים ומדרשים, ומהם שאלות ותשובות בענינים תורניים, דרישה, חקירה ועיון בכל דבר חכמה. רובם הגדול נאבדו ביד שוסים ובוזזים, בשנות שבי וטלטולים אשר קרו ברוב הזמנים. עם זאת, צורת הדף המקובלת התחילה רק כאשר נדפסו כרכי הש"ס באירופה (בדפוס ונציה, ובהמשך בדפוס וילנא), ועד אז בכל גלויות ישראל למדו מתוך כתבי היד. וכשנדפסו הספרים, אף הם הגיעו בהמשך לתימן דרך סוחרי הספרים, לצד חיבורים רבים, מהם נדירים.
ב. ישנם כרכי משנה שנוקדו עוד בתימן, וכן בארץ ישראל נדפסו כמה פעמים משניות מנוקדות, בתחילה בצורה ידנית כך שהניקוד תוקן על גבי דפוסי משניות רגילים, ואחרי כן בצורה מושלמת ומוגהת, שישה סדרי משנה עם ניקוד מלא עם חילופי נוסחאות וגרסאות. כך גם לגבי הגמרא, ישנה מהדורה שנדפסה לפני שנים רבות של תלמוד בבלי מנוקד, ויש מילים מסוימות שנוקדו על ידי סופרים ומגיהים במהלך הדורות.

