השום נחשב ברפואה העממית בתימן כמו שנחשב בכל מקום בעולם, כמחטא דם ומחזק מערכות החיסון, וכן כמרחיק תולעים במעיים, הן באופן פנימי על ידי אכילתו והן באופן חיצוני ע"י כתישתו והנחתו בפי הטבעת.
מי שהיה נעקץ על ידי דבורה, עקרב או נחש – היו לוקחים המרפאים המסורתיים שום, כותשים אותו, ומשפשפים בו את מקום העקיצה, וכן היו מצווים על הנעקץ לאכול הרבה שום על מנת לסתור את הרעל.
מי שהיה סובל מליחות בעקבות הצטננות או דלקת בדרכי הנשימה, היו אומרים לו לאכול שום ולשתות את מימיו. בדרך זו היו מטפלים בדלקת ריאות. השום היה נחשב כמנקה את העורקים ואת מעברי הלב, לפיכך היו שהשתמשו בו למטרה זו. על מנת להסיר את ריח הפה היו אומרים, שיש לאוכלו עם פטרוזיליה. צירוף זה היה יעיל גם לדלקת כליות או כאבים באזור הכליות.
יחיא אקצ'ע מספר, שהיו משתמשים בו גם לחיזוק כו”ג. מי שהיה נחלש בתחום זה היו אומרים לו לבשל שום עם שמן זית, לאכול אותו ובשמן הנותר למרוח על האבר.
מסורת בפי יהודי תימן, שהשום החי מגיר וסת מעולה, אך גם מכהה את ראות העיניים. השום החי נחשב כממעט זרע, ואילו השום המבושל כמרבה זרע.
הקרקפת. לפי דעתם, זה היה גם מסיר את הקשקשים. השום בתוספת שד'אב ודבש, בישולם במים ושתית מימיהם היה משמש כמרפא כאבי בטן.
מיץ השום ועירובו בחומץ בן יין היה משמש לטיפול בקרקפת, ואולי גם נגד קשקשים.
שום כתוש ושפשופו על העפעף עד לאדמימות יתרה היה נחשב כמרפא דלקות עיניים.
שמן חרדל שבשלו בו שום היה משמש בעודו חם לטיפול בפצעים סגורים על ידי שפשוף הלוך וחזור בו.
מתוך ספר מזור מתימן – לרכישה לחץ כאן
.jpg)
כתיבת תגובה