הרב יצחק יעקב נולד בעדן בי"א באדר בשנת תרע"ה, בן חמישי לאביו מארי סאלם ז"ל (לימים אב בית דין של הקהילה) ולאמו בת-שבע ע"ה. הוא נקרא על שם זקנו מצד אמו שנפטר שנתיים קודם לכן.
בעדן למד מארי יצחק בבית הספר על שם ג'ורג' החמישי ואצל המארי. מימי קטנותו היה מתלווה לאביו והיה מן המשכימים והמעריבים בישיבת "התורה והמצוה" שעל יד בית הכנסת הגדולה. בישיבה נקרא תלמיד חבר, כלומר היה מן הלומדים ומן המלמדים בה. שם למד את רובי תורתו ושם קנה לעצמו כתר שם טוב.
בתרצ"א החל לעסוק לפרנסתו במקצוע החייטות. בתרצ"ז פנה לעסוק במסחר המשי ושאר בדים ביחד עם שותפו וידידו מר יהודה נתנאל (חמום) ז"ל. בשנת תרח"ץ נשא לאישה את רוזה בת מנחם שבתאי. רוזה ז"ל נפטרה שנתיים לאחר מכן, זמן קצר לאחר שילדה את בנם השני. בתש"ג נשא לאישה את אחותה אסתר ע"ה, ונולדו להם חמישה ילדים.
בפרעות שהיו בעדן בכסלו תש"ח נהרג מי שהיה המוהל של קהילת עדן, מארי סאלם בן מארי דאוד הי"ד. מאחר שמארי יצחק השתלם במקצוע המילה בביקוריו בארץ ישראל – נתמנה אחריו למוהל הקהילה. הוא אף זכה להיות מסדר קידושין עוד בעדן.
בדיוק לפני שישים שנה, באלול תשי"ב, עלה מארי יצחק לארץ ישראל והתיישב בתל אביב עם בני ביתו. בני הקהילה שעלו מוקדם יותר שמחו מאוד בבואו, שכן ראו בו מי שימלא תפקיד בהנהגה הרוחנית של הקהילה בארץ. תכף לעלייתו החל למול את בני עדן שנולדו בארץ, ובני הקהילה החלו בהשתדלות למנותו להם "מסדר קידושין", כלומר עורך חתונות. בתשי"ז קיבל את האישור מהרבנות לסדר קידושין, ובתשל"א אף הסמיכו לכך הרב עובדיה יוסף שליט"א, שהיה אז רבה של תל אביב. עד ימי זקנותו זכה למול אלפי ילדים ולערוך אלפי חופות, והכול בלי לקבל כל תמורה לעצמו.
בארץ עבד לפרנסתו בתפקידי פקידות שונים, ובשנת תשי"ט החל לעבוד בגזברות משרד החינוך. מאוחר יותר נתעלה שם לתפקיד גזבר ומילא אותו בנאמנות ובמוסריות עצמית גבוהה עד פרישתו לגמלאות.
כל מכיריו ידעו כי כל ימי חייו היו קודש לה'. בכל אשר פנה ועסק ראה את מעשה ההשגחה העליונה. שם שמים היה שגור על פיו תדיר, לקיים מה שנאמר "בכל דרכיך דעהו"; ואמנם נתקיים בו המשך הפסוק "והוא יישר אורחותיך". בעת זקנותו נפל ושבר את רגלו בדרכו לבית הכנסת, ולימים סח לנו שהדבר עורר אותו לפשפש רבות במעשיו ולדעת על מה סובב ה' את שקרה. ראינו בכך גילוי למידת יראת השמים שהייתה חדורה בו ובעמקי נשמתו. את יום הנפילה ציין ביומנו, וראה בו מעשה נס והצלה. בכל עת שהיה עובר במקום הנפילה היה עומד מלכת וקורא את הפסוק 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' בכוונה רבה. באופן זה כל רגע בחייו היה מלא תוכן ומשמעות של קדושה. כל עתותיו היו במידה ובמשקל, והקפיד מאוד שלא לכלות את זמנו לריק. את ימיו ושעותיו הקדיש ללימוד תורה ולתפילה, ותמיד עיניו נתונות היו בספרי הקודש בריכוז גדול ובתשומת לב רבה. מארי יצחק קיים בעצמו את מאמר חז"ל, ועשה תורתו קבע ומלאכתו עראי. בכל עת היה מייסר ומחנך את משפחתו ואת בני הקהילה ללכת בדרכי ה', ומייעץ להם בעניינים שברוח מכוח חכמת חייו וניסיונו. את המצוות במעגל השנה קיים בדקדוק ובשמחה, והקפיד להתכונן להם זמן רב מראש. אף ידוע היה כאיש חסדים, וכיבד מהונו מוסדות תורה ותפילה ונזקקים רבים.
שנים רבות שימש בקודש את מתפללי בית הכנסת 'שערי ציון' לקהילת עדן, ששכן בשכונת מחנה יוסף בתל אביב. היה מן המקדימים לבוא בשעריו ומן המאחרים לצאת ממנו. בבית הכנסת העביר שיעורים בתלמוד ובהלכה, קם לפני התיבה כשליח ציבור, והאיר את דרכם של בני הקהילה עד סמוך לפטירתו.
השיב נשמתו לבוראו ביום טו"ב בטבת תשע"ב, זקן ושבע ימים. מקום מנוחתו בהר הזיתים לצד רעייתו אסתר ע"ה, סמוך לקבר אביו מארי סאלם ולקבר אחיו הגדול מארי שמעון. בפטירתו נתייתמה קהילת עדן מאחד מראשי דַּבָּרֶיהָ ומנהיגיה.
באדיבות נכדו ר' דורון יעקב הי"ו – חוקר יהדות עדן
כתיבת תגובה