המעשה המסופר כאן התרחש בתימן 'ביהוד אל רבוע' כחמש שש שנים לפני עליית "מרבד הקסמים" (בערך שנת 9431 ) והוא פלא גדול.
אשר נקראה בשם "אלגורקה" – ("החפירה"), לזכר מעשה נבלה שנעשה ע"י אחד מן הפושעים המוסלמים שהיה גר באחת מהשכונות הערביות בצנעא. הוא היה בא בכל ערב-שבת בזמן שכל היהודים נמצאים בבית הכנסת וקוראים שיר השירים, ומתפללים מנחה של יום הששי וערבית של שבת. שהרי בדרך כלל בתימן הוסיפו מחול על הקודש והיו הולכים ביום שישי לבית הכנסת מוקדם. הגנב היה מטפס על קירות החצר ונכנס למחסנים, גונב מספר עורות מעובדים ויוצא דרך השער הראשי של הבית. הוא עשה זאת כמה פעמים מבלי שאנשי הבית הרגישו בכך. ורק היו רואים שחסרה כמות של עורות, ולא זו בלבד, אלא שבכל פעם היו חסרים יותר. בבית אף פעם לא נמצאו סימני פריצה מפני שהגנב היה נכנס דרך החצר שמאחורי הבית ולא משאיר עקבות אחריו. כאשר הבינו מה קורא, החליטו הבעלים להשאר בסתר בבית ולחקור איך נעשתה הגניבה. לאחר שראו במו עיניהם איך פועל הגנב, התיעצו היצרנים ביניהם והגיעו לכלל החלטה שחיבים להיפטר מגנב זה ללא רחמים, שכן עשה את זממו בעצם יום שבת קודש, ואם יראה שהדבר מצליח בידו – ימשיך בכך לעולם. ובכן החליטו לחפור בור עמוק לפני השער הראשי של הבית שדרכו היה הגנב יוצא, כך שלא תהיה לו שום אפשרות לטפס ולצאת ממנה. את הבור כיסו במחצלת קש ועליה פיזרו עפר, כדי שהגנב לא ישים לב לבור. הדרך מן החצר אל המחסנים היתה חשוכה והבור נחפר בצורה שלא היה סיכוי להבחין בו. אנשי הבית הכינו אבנים רבות, וחיכו לגנב שיצא מהבית עם העורות ויפול לתוך הבור, והם יזרקו עליו את האבנים ויכסו את הבור בעפר. וכך היה, הגנב הגיע ונפל לבור, וזרקו עליו אבנים, ואחרי זה כיסו את הבור בעפר וקברו אותו חי, והלכו בחזרה לבית-הכנסת. פושע זה היה גנב ידוע ומפורסם בצנעא ; מדי פעם בפעם היה נתפס ויושב בבית-הסוהר, אך בצאתו משם חוזר לסורו הרע. פעם נתפס ובא לפני הקאדי (השופט) לבוש בגדים יפים והופעתו מפוארת. וישאל אותו הקאדי : "מדוע אתה חוזר כל פעם לסורך ונתפס בכל פעם על גניבה ?" ענה לו הפושע : "אדוני הקאדי, אני מבטיחך שאם תצטרך גם אתה תגנוב".
המשטרה היתה מרוצה שהגנב נעלם ולא עשתה שום' מאמץ לגלותו. היהודים קראו לשכונה זו מכאן ואילך "אלגורקה" – על שם הבור שטמנו לגנב.
כתיבת תגובה