בשנים תשכ"א-תשכ"ב התפרסם שמו של רבנו לרגל סדרת ארועים שהיתה זרה לרוחו. בירושלים נערך חידון התנ"ך העולמי בו השתתפו נציגים ממדינות רבות ברחבי העולם. מתחילה לא היתה לרבינו אפילו מחשבה קלה להכניס את ראשו בעניינים הללו. ראשית כל, הרי מאז ומתמיד מנע עצמו מפרסום והצטנע בענותו היתירה. ושנית מה לו ולחבר אנשים אלו שאין יראתם קודמת לחכמתם. זאת ועוד, כי החידון נערך ע"י מדינת ישראל, והיא היא שהעבירה אלפי עולים על דתם בגלוי ולעין כל.
ברם, היו שרצו בדרך זו להרים את קרנם של יהודי תימן שעלו זה עתה לארץ, ובאו והפצירו עזות ברבנו כי יאות ליטול על שכמו את ההתמודדות בחידון ולהצליח בה. בזה, כך טענו, יגדל ויתרומם כבוד העדה, וכבוד היהדות החרדית כולה, ויתקדש שם שמים ברבים. רבנו מאן שוב ושוב אך לאחר לחצים קשים נכנע לבסוף להפצרותיהם, בתקוה ובמחשבה כי אכן השתתפותו והצלחתו המיוחלת תביא בכנפיה תועלת רבה, ויתקדש שם שמים בעולם.
"רבים היו אלו שתמהו", אמר אחד מגדולי המספידים את רבינו, "היאך בכל זאת הכניס ר' יחיא את ראשו בעובי הקורה, והתעסק עם חבורת אנשים אלו, שמטרתם בודאי לא היתה לשם שמים? אך הנה, גם בעמח"ס "אבן האזל", הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, הסכים לקבל פרס מערית ת"א. הוא ידע וסבר כי אמנם עירית ת"א הם מחריבי תורה, אך הוא הסכים לקבל את הפרס בתקוה כי הדבר יביא לידי כך שיהא לו כח השפעה עליהם שלא ירדפו את תלמודי התורה בתל-אביב!"
אף רבינו סבר כן כפי שעולה ממה שכתב הוא עצמו במכתב בו תיאר על קצה המזלג מהקורות אותו באותם ימים. מבין השיטין בולטת העובדה כי רבנו לא היה מרוצה כלל וכלל מעצם העובדה שהוצרך להשתתף בחידון, ורק לאחר לחצים חוזרים ונשנים הסכים לכך בעל כרחו. והכל בכדי לקדש שם שמים. וכך הוא כותב במכתב זה:
"… אמרו לי שאם לא ארשם [למבחן] הם ירשמו אותי. ובכן שאלתי איך רושמים והיכן, שלחוני ל"בית הלל" שם הראו להם איך מהלכי המבחן ושאלו שאלות לדוגמא. פגשתי שם את… ושאלני אם נרשמתי, וכתב לי [נוסח] מכתב שאעתיק ואשלח ל"קול ישראל". שלחתי וענו לי שנסגרה ההרשמה.
שמחתי במכתב הזה שמחה גדולה. אמרתי, עכשיו נתפטרתי מהרשימה. אמרתי לחברי, אמרו לי תלך אליהם ותאמר שלא ידעת מההרשמה, אין לך רדיו, ואין לך כסף לקנות עיתונים, ובודאי יתחשבו. ואם לא תלך אנו נתארגן ונלך יחד. הלכתי ואמרתי להם שאם אהיה מן הזוכים זהו כבוד גדול לאומה כולה. ענו לי למחרת מכתב שרשמו אותי, ואני צריך לבוא למבחן המיון בקרוב אחר ימים ספורים. באותו הזמן לא יכולתי לשבת אפילו יום אחד בבית כי הייתי טרוד בפרנסת הבית. הלכתי למבחן בלי התכוננות מתחילה…"
"כשנגמר המבחן הארצי הודיעו שלמחרת יש בחינה לקבוע מי יכנס למבחן הבינלאומי. היו שמועות שיש יותר בקיאים עתה מהמבחן הא' שאז היתה ידיעתם קלושה מאוד ועתה התכוננו. אך אני הייתי בטוח בחסד עליון שעם הספר, עם ישראל למען כבוד תורתו, וגם ינחיל כבוד לעם ישראל כולו ולירושלים עיה"ק.
בשאלה האחרונה שערכו ביני ובין האישה שמבראזיל, נזכרתי שיש לענות גם מספר יהושע פכ"ד על גלות מצרים ועל ביאת ישראל לארץ אך לא הספקתי עוד לענות כי הציבור כבר ידעו שעניתי מספיק וכבר מוחאים כף בשמחה רבה מאוד (מאלה שהיו קרובים למבט עיני ראיתי ג' או ד' אנשים שהיו נושאים רגליהם לאויר מרוב שמחה יותר ממה שנושאים רגליהם כשאומרים קדוש, ויותר ממה שמרקדים לפני הלבנה שאומרים ברוך יוצריך וכו'). וגם זכור אני שאמר לי או רמז לי א' מן השופטים שכבר מספיק אז הפסקתי.
אמרתי להם אחרי המאבק הקשה: "סוף כל סוף, ישראל, עם הספר, עם התורה, הוא המנצח. ואני בטוח שהנוער שלנו ילמד תורה. תורה שבכתב ותורה שבעל פה".
במשך כל מהלך האירועים הללו גרם רבנו פעמים רבות קידוש שם שמים עצום שהתרחש לעיני המוני בני אדם. וכל זאת בנוסף להופעתו החזותית, כיהודי גאה במורשתו העתיקה. לבוש כיהודי ירא שמים, עם זקן ופאות ארוכות המסתלסלות ומשתלשלות עד כתפיו. צניעותו וענותנותו האופינית לו, ובקיאותו העצומה בכל חדרי התנ"ך, כמי שנוהג על פיו, כמי שחי את דבר ה' ומקיימו בעקביות. וזאת בניגוד לקשת הרחבה של גויים משמונה-עשרה מדינות בעולם כולו, אשר אילו היה זוכה מי מהם להיות מוכתר כחתן התנ"ך היה הדבר גורם חילול ה' נוראה ובושה מחפירה לעם היהודי כולו היושב בארץ הקודש, חרדים כחילונים.
למרות עריכת החידון ע"י אנשים שאינם מקרב אנשי הישוב הישן, היה יום הכתרתו של רבנו כחתן התנ"ך העולמי כיום חג. ברחוב החרדי בפרט הורגשה אוירה של שמחה עצומה על ייצוגו של רבנו בגאוה כמי שממשיך את דרך התורה וחי את חיי התנ"ך כבסיס לחייו הרוחניים.
כתיבת תגובה