צמח הינבוט נחשב כצמח רע לחקלאים, כיון שהוא מכה שורשים וצומח במקומות רבים, וקשה לעקור אותם. הקושי הרב שישנו בעקירת הצמח קשור בתכונתו להנביט שורשון בעומק של כ30- ס"מ, עוד קודם שהוא מצמיח עלעלים ראשונים. העלים והענפים מכוסים בקוצים קטנים, והפריחה בקיץ. הפרחים קטנים וצהובים, ובו עיקר השימוש הרפואי בתימן.
שימושיו הרפואיים:
מי שהיה סובל מטחורים, היה נוטל פירות ינבוט ועלים, כותש אותם לאבקה מערבב עם שמן זית ומורח בפי הטבעת.
מרתח הפירות היה משמש נגד כאבי שינים על ידי גרגור והשהית מי המרתח ופליטתו.
בחצר בית הורי בראש העין היה גדל שיח הינבוט, והיה מהווה מטרד רציני. באחת הפעמים, כשנקלעתי בקוציו ונשרטתי, החלטתי לעשות לו סוף. נטלתי מעדר, וכיסחתי אותו בחמת זעם. מגמתי הייתה לעקור אותו משורשיו. שכנתי היקרה חממה צברי ז"ל ראתה אותי במלאכתי, הקפידה עלי. היא אמרה לי, שהצמח הזה יש בו רפואה. אני, שהערכתי אותה וגם אהבתי את עולם הצומח והחי, עשיתי את אוזני כאפרכסת לשמוע מה בפיה. היא ספרה לי, שבילדותה (לפני כשבעים שנה! היא נפטרה כבת מאה שנים) היה יהודי אחד, שהיה לו שחין ר"ל בכל גופו, והיה מגרד אותו עד זוב דם. כל מה שניסה לעשות לא הצליח. יעץ לו ערבי אחד, שהיה בקיא בריפוי בצמחים, שייטול צמח זה (אינני זוכר איזה חלק אמרה, פרי שורשים או עלים, ואם זכורני לא מטעה אותי זה עלים!)יבשל אותו וימרח את גופו בצמח זה. עשה אותו שכן כדבריו בהתמדה, עד שהתפטר לגמרי ממחלה איומה זו.
יתכן מאוד, שלא רק בצמח זה עשה שימוש, אלא גם עם אחרים, והשילוב הוא זה אשר העלה לו מרפא. מ"מ עובדה זו שווה בדיקה, ויתכן שעם צמח זה היו משתמשים לטיפול במחלות עור.
מתוך ספר מזור מתימן – לרכישה לחץ כאן
.jpg)
כתיבת תגובה