בבוקרו של כל יום אנו נוהגים לומר את ברכות השחר .
ישנן שלוש שיטות ידועות מתי ואיך אומרים את ברכות השחר.
השיטה הראשונה: לברך את ברכות השחר רק כשמתחייבים בהם, ולפי סדר עשייתם כשנעור האדם משנתו.
השיטה השנייה: לברך את כל הברכות על הסדר בבית הכנסת לפני תפילת שחרית
השיטה השלישית : לברך את כל הברכות על הסדר בבית, כשקם האדם, לאחר נטילת ידיים, לפני תפילת שחרית.
השיטה הראשונה לברך את ברכות השחר רק כשמתחייבים בהם, ולפי סדר עשייתם כשנעור האדם משנתו.זוהי שיטת התלמוד, כפי שכתוב במסכת ברכות פרק תשיעי דף ס' עמוד ב' (המילים בארמית מתורגמות): "כשמתעורר אומר א–להי נשמה… כששומע קול תרנגול, יאמר ברוך אשר נתן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה ,כשפותח את עיניו, יאמר ברוך פוקח עיוורים, כשמתיישר ויושב יאמר ברוך מתיר אסורים, כשמתלבש יאמר ברוך מלביש ערומים, כשמזדקף יאמר ברוך זוקף כפופים, כשרגליו נוגעות בקרקע יאמר ברוך רוקע הארץ על המים, כשהולך יאמר ברוך המכין מצעדי גבר, כשנועל נעליו יאמר ברוך שעשה לי כל צרכי, כשחוגר אבנטו (חגורתו), יאמר ברוך אוזר ישראל בגבורה, כשפורס מטפחת על ראשו (חובש כובע), יאמר ברוך עוטר ישראל בתפארה, כשמתעטף בטלית יאמר ברוך …להתעטף בציצית, כשמניח תפילין בזרועו יאמר ברוך ,…להניח תפילין, כשמניח תפילין בראשו יאמר ברוך …על מצות תפילין, שכרוחץ ידיו יאמר ברוך …על נטילת ידיים, כשרוחץ פניו יאמר ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון… ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל:"
וכך כתב הרמב"ם במשנה תורה סדר אהבה הלכות תפילה פרק ז' הלכות ג–ח: הלכות ג'-ו' הן פחות או יותר כפי הרשום בתלמוד, בהלכות ז' ח' מתייחס הרמב"ם איך לנהוג.
הלכה ז: "שמונה עשרה ברכות אלו, אין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו, בשעתו. כיצד—הרי שחגר חגורו והוא על מיטתו, מברך אוזר ישראל; שמע קול התרנגול אחר כך, מברך הנותן לשכווי בינה. וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה, אינו מברך אותה."
הלכה ח: "כיצד, לן בכסותו, אינו מברך כשעומד מלביש ערומים; הלך יחף, אינו מברך שעשה לי כל צרכיי. ביום הכיפורים ותשעה באב, שאין שם רחיצה, אינו מברך על נטילת ידיים, ולא המעביר שינה. אם לא נכנס לבית הכיסא, אינו מברך אשר יצר את האדם. וכן שאר ברכות אלו."
בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר סימן מו הלכה א, כתוב כמו דעת התלמוד והרמב"ם בהלכות ג', ד', ו'. שצריך לברך את ברכות השחר כשמתחייבים בהם ולפי סדר עשייתן.
הרמב"ם התנגד לומר את ברכות השחר על הסדר, בין בבית הכנסת ובין בבית שהרי שהוא כותב במשנה תורה פרק ז' הלכה ט': "נהגו העם ברוב ערינו, לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. וטעות הוא, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך אדם ברכה אלא אם כן נתחייב בה."
המקור הראשון שבו מוזכרות ברכות השחר הוא התלמוד, והרמב"ם אימץ את שיטת התלמוד אף על פי שבתקופתו היה נהוג לאומרם על הסדר בבית הכנסת.
מכיוון שדעת התלמוד לברך את ברכות השחר רק אם התחייב בהם המברך איך נוהגים לברך את הברכות על הסדר?
בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר סימן מו הלכה ב' : "עכשיו מפני שאין הידיים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם,, נהגו לסדרם בבית הכנסת, ועונים אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן:"
לכאורה יש סתירה בשולחן ערוך בין הלכה א' שמצדדת בדעת התלמוד והרמב"ם, לבין הלכה ב' שנגד דעת הרמב"ם, לעניות דעתי אם קוראים בשולחן ערוך בסימן מו הלכה ח' ניתן להבין יותר את דעת השולחן ערוך: "כל הברכות הללו, אם לא נתחייב באחת מהם, כגון שלא שמע קול תרנגול, או שלא הלך, או לא לבש, או לא חגר, אומר אותה ברכה ללא שם ומלכות." ומעיר הרמ"א בהגהה "ויש אומרים אפילו לא נתחייב בהן, מברך אותן, דאין הברכה דווקא על עצמו, אלא מברכים שהקב"ה ברא צרכי עולם. וכן המנהג, ואין לשנות" (טור, תוספות, הרא"ש, רבינו ניסים, וכל בו)
השאלה היא , האם ההלכה הנ"ל היא תואמת לסיטואציה של אמירת הברכות לפי סדר עשייתן וחיובן כשקם האדם בבקר כפי שכתב מרן השולחן ערוך בהלכה א', או כשאומרים את הברכות על הסדר בבית הכנסת כפי שכתב בהלכה ב'?
לעניות דעתי דעת מרן השולחן ערוך לברך בבית את ברכות השחר שנתחייב בהם בשם ומלכות, ואת אלו שלא נתחייב בהם לברכם ללא שם ומלכות, ולאחר מכן להסדיר את כל הברכות בין שנתחייב בהן, ובין שלא נתחייב בהן, בבית הכנסת.
כמו כן אנו רואים שהשולחן ערוך מונה שתי סיבות למה מברכים את ברכות השחר בבית הכנסת,
הסיבה הראשונה : נקיות הידיים
ומבאר השתילי זיתים בסימן קטן ז' " מה שאין כן בימיהם שהיו מתנהגים בטהרה אפילו בלילה והיו ידיהם נקיות (הלבוש), שלא היו ישנים ערומים (בית יוסף בשם הרשב"א)
ומוסיף הרה"ג אברהם בן משה בזית רענן: "… זהו דווקא בימיהם שהיו נזהרים בטהרה, שהיו רוחצים ידיהם קודם שיישנו, וגם לטין ידיהם במפה כל זמן שישנים, וע"י זה נזהרו שלא ליגע במקומות המכוסים אף בלילה."
הסיבה השנייה: מפני עמי הארצות שאינם יודעים לברך ברכות השחר, אמרו את ברכות השחר בבית הכנסת כדי שיצאו יחי חובה.
עוד סיבה למה מברכים את ברכות השחר על הסדר ולא כסדר חיובן, כתובה בזוהר הקדוש, מכיוון ששורה רוח רעה בידיים לאחר שהאדם קם מהשינה בלילה, ואם הידיים אינן טהורות אסור לברך ברכות, ולהזכיר את שם ה' , לפני נטילת ידיים.
להלן דברי הזוהר חלק א' פרשת וישב דף קפד עמוד ב', לפי פרוש הסולם: "רבי שמעון פתח ואמר, (תהלים כו ו) "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' מקרא זה בארוהו, אבל בא וראה סוד הדבר כאן, שאין אדם בעולם שלא יטעם טעם מוות בלילה, ורוח הטומאה שורה על הגוף ההוא, מה הטעם, משום שהנשמה הקדושה נסתלקה מהאדם ויצאה ממנו, ומשום שהנשמה הקדושה יצאה והסתלקה ממנו, שורה רוח הטומאה על הגוף ההוא, והוא נטמא, וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת אותה הזוהמה, ולמדנו, שידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשארת עליהם, ועל כן לא יעביר ידיו על עיניו, כי רוח הטומאה שורה עליהם, עד שרוחץ אותם, וכשנוטל ידיו כראוי, אז נתקדש ונקרא קדוש.
ואיך צריכים להתקדש, צריכים שיהיה כלי אחד מלמטה (כיור/גיגית), וכלי אחד מלמעלה (נטלה), כדי שיתקדש מהכלי שלמעלה, והכלי שלמטה יושבת בזוהמה שטומאה בו, וזהו הכלי לקבל הטומאה, וזהו שלמעלה הוא כלי להתקדש ממנו, זהו שלמעלה ברוך, וזהו שלמטה ארור, ולא צריכים לשפוך אלו המים של הזוהמה בבית, כדי שלא יקרב אליהם אדם, כי בהם מתאספים הצד שלהם, שהם הרוחות המזיקים, והאדם יכול לקבל נזק מאלו המים הטמאים, ועד שיעביר הזוהמה מידיו, לא יברך, ובארוה, ועל כן האדם טרם יקדש ידיו בבקר, נקרא טמא, כיוון שקידש ידיו נקרא טהור, ומשום זה, לא ייטול ידיו אלא מן יד שנטהר קודם, שכתוב (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא, זה שכבר נטל ידיו נקרא טהור, וזה שעוד לא נטל ידיו נקרא טמא."
משום זה כלי אחד למעלה וכלי אחד למט, זה קדוש וזה טמא, ומאלו המים אסור לעשות בהם דבר, אלא צריך לשפוך אותם במקום שבני אדם לא יעברו עליהם, ולא ילין אותם בבית, כי כיוון שנשפכו על הארץ, רוח הטומאה נמצא שמה, ויכול להזיק, ואם חפר להם מורד למתחת הארץ שלא יתראו, טוב הוא, ולא ייתן אותם לנשים מכשפות, שיכולות להזיק בהם בני אדם, משום שהם המים המאררים, והקב"ה רצה לטהר את ישראל, שיהיו קדושים, שכתוב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילולכם אטהר אתכם:
עד כאן דברי הזוהר.
שלושת השיטות הנזכרות היו נהוגות אצל יהודי תימן
את השיטה הראשונה, לברך את ברכות השחר רק כשמתחייבים בהם, ולפי סדר עשייתם כשנעור האדם משנתו. כדעת התלמוד והרמב"ם אימצו אלו שנוהגים בדרך כלל ללכת לפי פסיקת הרמב"ם.
את השיטה השנייה, להסדיר את כל הברכות בבית הכנסת, לפני תפילת שחרית, נהגו בדרך כלל אלו שמתפללים בנוסח בלדי ע"פ הכתוב בתכלאל עץ חיים של מהרי"ץ חלק א' דף ד' עמוד ב'.
וכך כתב מארי עמרם קרח זצ"ל בסערת תימן עמוד צט' סעיף א'- (ירושת קדמונים ומסורת – הרמב"ם עמוד הוראה מלבד מנהגים ספורים) : "קריאת ברכות השחר, נשארו במנהגם עד היום, לסדרם בבית הכנסת בין מי שנתחייב בהם או לא נתחייב."
ועל אף שמסדירים את ברכות השחר בבית הכנסת, נוהגים לאומרן גם בבית לאחר שקמים, ושליח ציבור שאמרם בביתו יכול לאומרם שוב בבית הכנסת, וכך כתב מהרי"ץ בסימן הנזכר לעיל
וכך כתב הרה"ג יצחק רצאבי בשלחן ערוך המקוצר אורח חיים חלק א' הלכות ברכות השחר הלכה א':
"המנהג כדעת הגאונים והפוסקים הסוברים לומר בכל יום את כל ברכות השחר, גם אותן שלא נתחייב בהן (דלא כהרמב"ם)….מפני שנתקנו על מנהגו של עולם. ומסדיר אותם כל אחד בביתו, ואחר כך את ברכות התורה, קודם שהולך לבית הכנסת. ורבים נוהגים (בשבת ויום טוב כשיש פנאי) שהשליח ציבור (הגדול בציבור) מסדיר כל הברכות בבית הכנסת, (ואף אם הוא עצמו כבר אמרם בביתו), כדי להוציא את עמי הארץ שאינם יודעים. וגם הבקיאים יוצאים בזה ידי חובתם אם הם מתכוונים לצאת… "
וכך כתב הרה"ג שלמה קורח בעריכת שולחן או"ח חלק א' הלכות ברכות השחר עד קרית שמע סימן מו' הלכות ב,ג. הלכה ב: "רבים מבתי הכנסת נוהגים לסדר את ברכות השחר על ידי שליח ציבור, וכולם עונים אמן, ומוציא גם את הבקיאים ידי חובה." הלכה ג': "שליח ציבור יכול להוציא את מי שאינו בקי, אפילו שכבר ברך."
את השיטה השלישית , לברך את כל הברכות על הסדר רק בבית, כשקם האדם, לאחר נטילת ידיים, לפני תפילת שחרית. נהגו בדרך כלל אלו שמתפללים בנוסח שאמי, ניתן לראות על הנ"ל בהרחבה בסידור כנסת הגדולה של הרה"ג מארי יוסף צובירי זצ"ל בחיבורו אמ"ת ויצי"ב סימן ב', ושם הוא מעיר שנהגו לומר את ברכות השחר בבית הכנסת בליל הושענא רבא, ובליל חג שבועות ובליל יום כיפור בלבד, מפני שהיו ערים כל הלילה, ועם גמר הלימוד לפני התיקון קודם תפילת שחרית החזן מברך את כל ברכות השחר בקול רם לפטור את הציבור.
לסיום, ברצוני לחזור למנהג שמסדירים את ברכות השחר בבית הכנסת, למנהג ייחודי, שהיו בתי כנסת שנהגו לתת לקטן לברך את הברכות השחר וברכות התורה בבית הכנסת.
וכך היה המנהג בבית הכנסת ריעאני בעיר צנעא, כפי שאמר לי אבי, אברהם עמרני ז"ל,
את המנהג הנ"ל מזכיר הרה"ג יצחק רצאבי בשלחן ערוך המקוצר סימן ז' הלכות ברכות השחר וברכות התורה, הלכה א' –עיני יצחק – ציונים והערות הערה ב': "ומה שיש קצת מקומות שנותנים לקטן לברך בקול רם, הוא מפני שכולם כבר ברכו. ועושים זה משום חינוך…"
ואת המנהג הנ"ל הזכיר הרה"ג אברהם בן משה בשולחן ערוך אורח חיים ברכות השחר סימן מו' הלכה ב' – מסביב לשולחנך סעיף ב' : "נהגו לסדרם בבית הכנסת. ובהרבה מקומות נותנים לקטן לסדרם, כדי לחנכו, ומתחילים מאדון העולמים. ומיירי שכולם בקיאים ומברכים עמו בלחש, דאל"כ (שאם לא כן) היאך קטן מוציאם."
לעניות דעתי יש לתת למנהג הזה דווקא עדיפות בימינו אנו, כי הילדים יתרגלו מקטנות להיות שליחי ציבור, וכמו כן, הן ההורים והן הילדים יגיעו יותר מוקדם לבית הכנסת, אלו כדי לשמוע, ואלו כדי להשמיע. וכמו כן, ידוע שבהרבה בתי כנסת שנהגו בעבר לומר את ברכות השחר בציבור הן ע"י מבוגר והן ע"י ילד, המנהג התבטל, ואם הם יחזירו את המנהג, הוא יהיה בגדר החזרת עטרה ליושנה, למנהג קדום שיש לו סימוכין שהיה נהוג בתקופת הגאונים.
כתיבת תגובה