לישת מצות במלח
[א] נוהגין ללוש המצות במלח כשאר פת
[א] נוהגין. כ' רבי' הטור (סי' תנה סע"ה) וז"ל, והרבה נוהגין שלא ליתן מלח בפת בפסח, וכן נוהגין בכל אשכנז ואין טעם ברור לאוסרו, מכל מקום אין לשנות משום "ואל תטוש תורת אמך"¹ וכו' עכ"ל. ומרן בביתו (שם) העלה דעת הפוסקים לכאן ולכאן וסיים ועכשיו פשוט המנהג שלא ליתן מלח בעיסה כלל ונכון הדבר עכ"ל והניף ידו בשולחה"ט (שם) וכ' נוהגין שלא ליתן מלח במצה ונכון הדבר עכ"ל, גם הרמ"א בד"מ ובהגהתו (שו"ש) הסכים עמו וסיים (בהגהתו) ואפילו בדיעבד יש לאסור עכ"ל, וכן העלו הרבה מהראשונים² לנהוג כן, וכן הוא ע"פ הסוד וכפי שהעלה כפה"ח משם תיקוני הזוהר תיקון סט ד"ה ועוד ותוסף ללדת עיי"ש, והטעם לאסור יש שכתבו³ שאינם נוהגים בזה איסוראך אין טעם לאסור או שאין טעם לאסור, או שאין טעם ברור4 ויש שכתבו הטעם משום לחם עוני5 ובמלח אין נקרא לחם עוני, ויש שכתבו דאינה נקראית מצה6 , ורוב האוסרין כתבו7 הטעם משום דממהר להחמיץ, ויש מהם8 שהעלו אסמכתא למנהגם מהגמ' בשבת (דף עג.) ז"ל, ת"ש וכו' שלשה עורות הן מצה וחיפה וכו' מצה כמשמעו שהעור כמצה שאינה מלוחה, אך כ"ז לשיטתם, אך יש שפירשו9 התם את המלה מצה לא כמשמעו אלא דהכוונה על עור שכן נקרא עור לח מצה.
1) משלי א,ח , והנה לשיטת הטור מבואר כאן שאין לחשוש למנהג זה שאין נותנין מלח בפת (ורק משום ואל תטוש נעמנעין) ומוכח שיטתו זו גם לקמן (סי' תס"ב) שכן חלק שם על החוששין למלח שמחמיץ וכ' וז"ל, מצאתי כתוב שאם נמצאת במלח חיטה מלוחלחת מחמיץ כי המלח מתולדות המים הוא ואינו בכלל מי פירות ואינו נראה לי, דהא שרינן ותיקא במשחט ומלחא [עי' גמ' פסחים לט: וראה עוד לקמן] אלמא דמי מלח הוי בכלל מי פירות עכ"ל ודוק. 2)
מעשה הגאונים (עמ' 15) מחז"ו (הל' פסח אות ח' דף מס' 268), הריטב"א בחי' לפסחים (שלהי לט:), ובסדר ההגדה (שלהי חידושיו שם עמ' י') ועעל"ק משמו, הרא"ש (שם אות כג), וב' הרא"ה, המרדכי בחי' (שם סי' תקצד), ס' העיטור (ח"ב הל' מצה ומרור דף קכח ריש צד ב'), או"ז (ח"א הל' פסחים אות כד), הא"ח (הל' חו"מ אות ס'), והכ"ב (סי' מח ורב"י משמו), וב' הראב"ד (ועעל"ק שהעלנו מדבריו שם במצת מצוה), ושם בא"ח (אות סא) והכ"ב סיימו שכן נהגו עתה לא לתת מלח כלל, שבה"ל (סי' ריא), ותניא רבתי (סי' מה דף מו. צד א'), הריבב"ן על הרי"ף (שם), תוס' ר"ש משאנץ הארוכות (שם בתוך קובץ קמחא דפסחא), ס' התדיר (סי' כא עמ' ריג), ס' המכתם (שם לה.), האגור (סי' תשסב), ושכן מנהג אשכנז ומשם תשוה"ג לותי"ר (אך עי' לו לקמן סי' תשע"ח דש"מ להתיר), ס' מצות זמניות (עמ' תלט), אהל מועד (ח"ב שער הפסח דרך רביעי נתיב ד' דף קב:), הגהות רבי' פרץ על הסמ"ק (סי' ריט שלהי אות ו), צדה לדרך (מאמר ד' כלל ג' פ"ט דף קה:), ב' יש נוהגין, ואולי יש לדייק קצת מן הרס"ג בסדורו (עמ' קלד) שכ' וז"ל, אל יתערב עם המים והקמח שום דבר עכ"ל ודוק, הל' פסח לרבי' שמואל מפלייזא (בתוך ס' אוצר פסקי הראשונים עמ' צב), מעשה רוקח לרבי' אליעזר (שלהי אות מז), הגהות על ס' הנייר (הל' פסח בהג"ה עמ' עה, ובנדמ"ח הוצ' מכון י-ם עמ' מב) ומכאן לגדולי האחרונים, הלבוש (שם), טור ברקת (שם) עפ"י הסוד, הר"נ שפירא על הטור (סי' תנא), הרדב"ז בתשובותיו (אלף תקפב), הגר"ז בשלחנו (שם סע' כט), בגדי ישע (שם סעקט"ז) שאחר שהעלה יש מי שאסר ויש מי שהתיר סיים בזה"ל, אבל אין לזוז מפסק השו"ע עכ"ל. 3) הטור (שם) ובקיצור פסקי הרא"ש (שם אות כב) 4) צדה לדרך. 5) כ"ה בתיקוני הזוהר, הראב"ד בס' תמים דעים (סי' כז), המנהיג (הל' פסח סי' לד), הארבנבנאל (ויקרא דף יג שלהי צד א') להנוהגים לאסור אך הוא מן המתירין (על"ק), אבודרהם (עמ' ריז) 6)מחז"ו 7) מחז"ו בטעם ב', הרא"ש ב' י"א, ומרן הב"י משמו, הריטב"א, המרדכי, המכתם (שם לה ובדף לט. כ' להיפך), תוס' ר"ש משאנץ הארוכות, הגדת ר"פ על הסמ"ך, או"ז, שבה"ל, ותניא רבתי משם יש מפרשין, ומכאן באחרונים, טור ברקת, הלבוש, והגר"ז. 8) המרדכי ב' גאוני לותיר, המאירי, המכתם, האו"ז, רבי' פרץ על הסמ"ך ב' י"א והרא"ש ב' "יש" ודחה, רבי' שמואל הנ"ל, ורבי' מנוח בס' המנוחה (הל' חו"מ פה אות כ) ב' יש. 9) ס' המאורות ורבי' פרחי' בשבת (שם.)
אך מנהגינו לא כן הוא אלא מולחין כרגיל את הבצק כמו בשאר ימות השנה וכפי שציין זאת רבי' השת"ז שכן השמיט את דעת הרמ"א הנ"ל בהגהתו וביותר כ' בפירושו (שם סעכ"ה) וז"ל, במקומות אלו לא נהגו כן ואין ללגלג על מנהגם כי הרבה פוסקים מתירים וכו' עכ"ל, והא לך חבל פוסקים המתירים, ובראשונה נציין דעתו של ספר תיקון חג הפסח לרבי' יונה (עמ' מד-מו) שלא רק שכתב להתיר אלא מחייב ליתן מלח במצה שכ"כ (שם) וז"ל, והמצה שאנו חייבין לברך עליה באלו שתי הלילות צריכה [שתהא] עשויה מוטעמת ר"ל שתהא במלח לישתה ככל העיסוק שאנו אוכלין והוצרכנו לומר זה כדי להוציא מלב העם הדעות המשובשות שהם אומרים שצריכה שתהא בלא מלח משום לחם עוני וזהו שבוש גדול ודברי שטות, תדע לך שהוא כן שהרי אמרו חז"ל [ברכות מ.] בשעת המוציא צריך שיהיה לפניו דבר שמטבל בו לפחות מלח כדי שיטעום החך מה שהוא מברך עליו , ומי שאומר זה מסבב להוציא שם שמים לבטלה שהרי אין בה טעם, כמו שנא' [איוב ו,ו] היאכל תפל מבלי מלח וג' אלא ודאי צריכה שתהא לישתה במלח כדרך כל העיסות, וכן הורו הגאונים ז"ל עכ"ל, ומן הגאונים שראיתי הם הלכות קצובות ראו (סי' ד' עמ' 15) וז"ל, וכך מנהג בבבל שבפסח שורין מלח במים עד שימוח ואחר כך לשין בו עכ"ל, וכן פסק הרשב"א בתשו' (סי' תנה) ודלא כהאוסרין וז"ל, שאלת , עודמהו לתת מלח בעיסה לפי שראית מי שאוסר , תשובה, באמת יש אוסרין ומביאין ראיה לדבריהם, אלא שהן חלושות, ויש מתירין, ואני מן המתירין וכו' עכ"ל (וראה לקמן משמו), וכן העלו הא"ח (שם), וצרור החיים (עמו קכז) משמו, וכן פסק בס' חידושי תלמיד הרשב"א (שם) וז"ל, ומכאן דמותר לתת מלח בעסה בפסח וכו' עכ"ל, וכ"כ האו"ז (שם) שכן היו נוהגים בכמה מקומות, הר"ן בפסחים (שם,ורק שכ' בדרך אפשר, דאי איכא מלח מרובה חיישינן ליה), וכן ציין רבי' השת"ז (שם) משם האברבנאל (שם) וראה עוד לרבי' מנוח (שם) אחר שהעלה מנהג האוסרין וראייתם ציין לדעתו ראיה להתיר עיי"ש, וכן פסק מהר"מ חלאוה בפסחים (שם) וז"ל,… ועוד דמותר ליתן מלח בפת מצה שהמלח אינה מחמצת. והכי שמעינן מלחמי תודה דאיקרי קרבן דכתיב [ויקרא ב,יג] על כל קרבנך תקריב מלח, ואע"ג דכל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה וכו' והרי נהגינן בבי רב ליתן מלח במים שלשין בהן את העיסה עכ"ל, וכ"כ פא"ח והכ"ב (שו"ש) ב' יש מתירין, גם מרבי' יוסף ב"ר צדיק ז"ל בספרו זכר צדיק (שער כח אות מג) יש לדייק כמנהגינו שכ"כ וז"ל, כל המשקין חוץ מן המים נקראים מי פירות ואין מחמיצין לפיכך חטה שנמצאת ביין או בשמן או במי ביצים או במלח מותרת וכו' עכ"ל ודוק. (ועל"ע שכ"ה מלשון הטור). שו"ר להרשב"ץ בס' יבין שמועה (מאמר חמץ בנדמ"ח כולל חזו"א ריש עמ' ע') שהתיר, בדחותו שאין למלח דין מים וז"ל, וחטה שנמצאת בדבש או ביין ושמן וחומץ הוא מותר וכו' ויש שהיו אוסרין אם נמצאת במלח ונתלחלחה לפי שהמלח מתולדות המים הוא ואינו נראה, דהא שרינן ותיקא הוא קמחא ומשחה ומלח, אלמא שאין דין מלח כדין מים עכ"ל.
גם יש להמליץ היתר לשאר הפוסקים שלא זכרו איסור זה וכפי שהעלה הריטב"א (שם) סברא זו שכ"כ (שם) וז"ל, ולענין נהמא דפיסחא יש מן החכמים אוסרין לתת מלח בעיסה כי תמימות דמלח משוי לה כפושרין וכו' וכתב הרי"ט ז"ל, וזה ודאי אינו נראה נכון דא"כ לא לישמט תנא או אמורא למימר הכי כיון (דהתם) [דסתם] עיסה נותנין בה קמח עכ"ל אם כי סיים שם הריטב"א שנהגו בארצו , ויזהר בזה במצה של מצוה והמחמיר תע"ב, מ"מ לפוסקים שסתמו בזה יש לדייק דלא ס"ל לאסור, ודוק וע"ע לראבי"ה בפסחים (סי' תסח דף מס' 96) ודוק. וכ"ה מנהג רוב קהלות הקודש בתימן וק"ק מחוית ואגפיה בינותם.
[ב] ויש שאין נותנין מלח במצות של מצוה בליל החג.
[ב] ויש. כ"כ הרשב"א בשלהי תשובתו (שם) להחמיר במצה שמורה עיי"ש וכן העלה הראב"ד (שם) וז"ל, ומצה של מצוה נהגו שלא לתת בה מלח מפני שהיא כתבלין ומצה עשירה היא אבל בשאר לחם מותר וכו' עכ"ל10 , וכ"כ הריטב"א שכ"נ בארצו וכן העלה בס' המנהיג (הל' פסח אות לד) שרק בליל הסדר נמנעין משום דהוי מצה עשירה, וכ"מ מהרוקח (סי' רעג) שכ"כ וז"ל, וקיימא לן כר' עקיבא בפ' כל שעה (דף לו) בב' לילות הראשונות בעינן לחם עוני פרט לעיסה שנילושה בשמן ויין ודבש הוא הדין בתבלין, ומילחא, וכו' עכ"ל, וכ"כ רבי' מנוח (שם) וז"ל, והרוצה לנהוג איסור במצה דמצוה יעשה, אבל בשאר הימים מותר לשין מלח ואין כאן בית מיחוש וכו' עכ"ל, וכ"כ בהגמ"י (פ"ה מהל' חו"מ אות ש') ב' הרשב"ט [רבי' שלמה בן נטוראי] להתיר זולת ביום הראשון עיי"ש, וכ"כ אבודרהם וז"ל, ונהגו שלא ליתן מלח במים של עיסת מצה שמורה משום לחם עוני עכ"ל, ע"ע לרבי' השת"ז (שם בסו"ד) שכ' וז"ל, וקצת מקרוב נהגו שלא ליתן במצה של מצוה ומנהג טוב הוא עכ"ל.
_________________________________
10) עי' בא"ח ובכ"ב (שו"ש) שהעלו משם רבי' דברים אחרים, גם כתבו משמו לא לתת מלח גם בשאר מצות לכתחילה והוא שלא כדבריו כאן.
כתיבת תגובה