r מנהג ה"געלה" - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

מנהג ה"געלה"

23 ינואר

סדר הסעודה בתימן בשבתות היה, כי לאחר הקידוש, קודם האכילה, היו מגישים לפני המסובים פירות ומיני קליות, והיו שוהים באכילתן זמן מה, ושרים בשירתו של האלהי אבא שלום שבזי זצ"ל, ולאחר מכן היו נוטלים ידים, ומגישים את הלחם ואת עיקר הסעודה.


סדר זה היה נקרא "געלה", והיה נוהג בשבתות בכל בתי ישראל, וכן בסעודות מצוה של חתן וברית מילה, ולהבדיל בסעודות שנערכו בבתי אבלים[1]. כיום נשכח מנהג זה, בעיקר מבני הדור הצעיר, וכמעט כולם קוראים בשם "געלה", סדר אכילת פירות הנעשה לאחר הסעודה. {יש לציין שאמנם היו מקומות בתימן שערכו את ה"געלה" לאחר הסעודה}.


נביא את תיאורו של המנהג כפי שמופיע בס' אוצרות תימן: "תחילה היו מגישים לפני הקרואים פירות ומיני קטניות בשר צלי ויין שרוף, וכל זה בחדר אחד גדול, כשהם יושבים סביב שולחנות רבים. כולם יושבים וממתינים עד שיגיע הרב, שהוא המנהל ועורך את המסיבה. הרב לוקח בידו איזה פרי, ומברך בקול רם: "בורא פרי העץ", וכולם עונים "אמן" בקול רם. אחר כך לוקח הזקן שבמסיבה איזה פרי, ומברך בקול רם וכולם עונים אמן, וכן על זה הדרך, עד שכולם מברכים. כך עושים גם בשאר המינים, בורא פרי האדמה ושהכל. ממשיכים קצת באכילה ושתייה, כשכל העת נשמעות רק ברכות ועניית אמן מפי הקרואים. אחר כך מתחיל הרב בשירה, ומיד כולם פוסקים מהאכילה, ומקשיבים קשב רב לשירה, שהיתה נאמרת בהתרוממות הנפש. שוב פוסקים מהשירה וממשיכים באכילה, כשכל הזמן כמעט ולא נשמע שום דיבור, ושוב פוסקים וממשיכים בשירה. אחר כך ממשיכים מעט באכילה, ומיד מצוה הרב לפנות את השולחנות ולהגיש את עיקר הסעודה. בינתיים נכנסים השמשים ונוטלים ידי הקרואים, כשכל אחד מברך "על נטילת ידים". קשה לתאר בעט סופרים יופי וחן מנהגים אלו, ובפרט השראת הקדושה שהיתה שבאותן שעות[2]".


מקורות מנהג זה יסודתם בהררי קודש, וכך נראה שהיה גם סדר האכילה בימי התלמוד, כפי המובא בתוספתא בברכות[3]: "כיצד סדר הסעודה, אורחין נכנסין על גבי ספסלים ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולן, נכנסו כולן ונטלו להם לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. מזגו להם את הכוס,כל אחד ואחד מברך לעצמו, הביאו להם פרפריות, כל אחד ואחד מברך לעצמו, עלו והסיבו וכו' נוטל לשתי ידיו" עכ"ל. הרי שהבאת הפרפראות, היתה אחר הקידוש קודם נטילת הידים.


ובעצם זה מוזכר במפורש במשנה[4]: "בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון". ופירש רש"י: נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות, כדתניא לקמן כיצד סדר הסיבה וכו', ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך האכילה, כגון פרגיות ודגים, ואחר מביאין השולחן" עכ"ל.


מנהג זה לא נהג רק ביהדות תימן, אלא נהג אף ביהדות מרוקו, כנזכר בספר נהגו העם[5], ובספר נתיבות המערב[6], וכן ביהדות בבל, כפי שכותב אחד מגדולי חכמי בבל לפני שלש מאות שנה, הרה"ג צדקה חוצין זצ"ל בספרו שו"ת צדקה ומשפט[7], וז"ל: וכ"כ בס' אוזני יהושע לרבה של בגדד בדור האחרון[8].


לענין ברכה אחרונה, דעת מהרי"ץ[9], כי בשבת אין לברך אחר אכילת הגעלה, מאחר שהקידוש שנעשה לפני כן, הוא המהווה את התחלת הסעודה. אולם ביום חול, יש לברך אחר הגעלה ברכה אחרונה. אמנם, חכמי תימן העידו {הגר"ש חבשוש[10], הגר"ח כסאר[11], הגר"ש יצחק הלוי[12], הגר"י צובירי[13]}, כי המנהג בתימן היה שלא לברך בכל אופן ברכה אחרונה אחר הגעלה, בין ביום חול בין בשבת[14].


טעם מנהג זה, מובא בראשונים כי אכילה זו, היתה גוררת את תאוות המאכל, ולכן היתה נעשית קודם האכילה. וכ"כ רש"י[15]: "אף אדם האוכל דברים שאין משביעין את האדם, פותחים בני מיעים ומרחיבין אותם, ויקבל המאכל של סעודה אחרי כן לתיאבון" עכ"ל. וכן נראה מדברי הרא"ש והרשב"א המובאים בבית יוסף סימן קע"ז ע"ש.


טעם נוסף שמעתי מזקני תימן, שלא הרגישו שבאמת אכילה זו מגררת את האכילה, שכן אכלו מעט מאוד ובאיטיות. אלא הטעם שנהגו כן, הוא כדי להראות כבוד לשבת, שלא ניגשים תכף ומיד לעיקר הסעודה, אלא משתהים באכילת פירות ופרפראות, ואח"כ ניגשים בכבוד לעיקר האכילה.


טעם זה נראה גם מדברי מהרי"ץ בעץ חיים[16], שכתב בלשון זו: "ואחר הקידוש, נהגו לשהות בשתייה ובאכילת פירות, וזהו מכלל העונג לכבוד השבת, והגע עצמך, אילו מקלעי ליה גוברי כרב אמי ורב אסי, מי הוה יהיב להו נהמא למיכל מיד, האם עכנא ח"ו בביטניה דדין, ליתן לפניו פת תיכף ומיד, אין זה מהכבוד, רק יציע תחילה לפניהם מיני מעדנים ופירות, כך קבלתי ממורי וזקני מה"ר צאלח" ע"כ לשון מהרי"ץ.


גם רבינו דוד משרקי זצ"ל, ביאר בספרו שתילי זיתים[17], כי כבוד השבת הוא טעם המנהג, וזה לשונו: "ומנהגינו לקדש אחר יציאה מבית הכנסת, וקובעים עצמם שם לאכול מיני פירות עם יי"ש או יין, ואומרים שירות ותשבחות לכבוד היום, ויש נוהגים לעיין באיזה ספר, ואחר כך סועדים, וכל זה הוא כבודו של שבת" עכ"ל.


לאחרונה, יש שכתבו[18] כי מנהג הגעלה הקדום, אינו נכון לפי ההלכה. שכן נפסק בשו"ע כי יש לעשות את הסעודה מיד לאחר הקידוש[19], ואין להשתהות אחר הקידוש ולא להתחיל בסעודה. עוד נפסק שם[20], כי "סעודה" נקראת גם כזית פת, ולא אכילת פירות ומיני מגדים.


אמנם כאשר מעיינים במקור הדין של דברי הרמ"א בשו"ע, נוכחים לדעת כי מנהג הגעלה הקדום יסודתו בהררי קודש, ואין בו אפילו חשש קל של "הפסק", והטעם הוא, כיון שגדר ההפסק שמבואר שם, הוא כאשר האדם אינו מכוין לאכול כלל, אלא להימנע מאכילה ולשחק וכדו. אבל כאשר האדם בעצמו, מתיישב לסדר מסוים של אכילה, שהוא הסדר שפותח את בני מעיו, והוא המגרר את תאוות האכילה, וזה בעצמו מראה את כבוד השבת, איזה "היסח הדעת" מהאכילה יש כאן, אין לך "ישוב הדעת" לאכילה גדול מעשיית סדר הגעלה כראוי וכנכון.


ומקור דינו של הרמ"א, הוא מדברי מהרי"ל, רבי יעקב מולין סגל, והוא זה אשר כתב בתשובותיו[21], את החילוק הברור בין מי שמסיח דעתו מן האכילה לבין מי שדעתו לאכול, וזה לשונו שם: "אבל אם היה דעתו לאכול מיד אחר קידוש, אפילו היה הולך דרך גדול ומתוך כך שוהה עד שיגיע לשם, חשיב במקום סעודה וכו', אבל כשאין כוונתו לאכול עד שירעב והשתא אינו רעב, הוי שלא במקום סעודה אפילו באותו מקום עצמו" עכ"ל.


הרי שפתיו ברור מללו, כי כל הגדר של "היסח הדעת", נאמר דווקא כאשר האדם מכריז ואומר שהוא אינו רעב ואינו רוצה לאכול עד שירעב, וכמו שמובא בשיורי כנסת הגדולה[22], על: "אותם בני אדם שבליל שני של יו"ט או יו"ט שלאחר השבת להיותם שבעים מסעודת היום אינם יכולים לאכול מיד אחר תפילת ערבית, ומקדשין בבואם מביה"כ ומניחין האכילה עד לאחר שעה או ב' שעות, ואח"כ אוכלים" ע"כ, כאשר האדם מניח את האכילה הוא מסיח דעתו ממנה. אבל כאשר הוא מקדים לאכילה העיקרית אכילה קלה, ראשית כל הוא כבר אוכל, מעט, אבל אוכל, ואין כאן כל היסח הדעת מהאכילה. והעיקר הוא, שאכילה זו היא גוררת את עיקר האכילה, וכך היה סדר האכילה בזמן הגמרא, כנראה נשכח בדורותינו, וא"כ ברור שלא שייך לדמות כלל את ענין היסח הדעת מהקידוש לסדר מנהג עשית הגעלה שקודם האכילה.


לסיום, אשרי מי שנוהג במנהג אכילת הגעלה, בעיקר בשבתות. מנהג קדוש זה, מלמד את בני האדם לא להיבהל את האכילה בשבת, הגם שעונג שבת היא. גם לאכילה בשבת יש לגשת מתוך רוגע נפשי, ומתוך התעלות רוחנית. דבר זה עצמו, נתבאר בחכמי תימן, הוא מכלל כבוד השבת.


בדור האחרון, הכל נהיה מהיר, שיחות במכשיר נייד, משיגות את כולם ומיד. דואר אלקטרוני, מקשר שיחות מקצה העולם ברגעים ספורים. האוכל נהיה מהיר, "גנאק פוד", נהיגה מהירה ועוד. הרבה אנשים נהיו יותר קצרי רוח, ילדים נזקקים לריטלין והרגעות, ונדמה כי עוד מעט, ונאבד את מעט השלווה והסבלנות שהיתה מנת חלקם של אבותינו, ועמה את ישוב הדעת.


אם נחנך את עצמינו ואת בני הבית, עד כמה שאפשר, במנהג הגעלה קודם הסעודה, {וכראוי, באכילה מעטה, לא להתמלא מהכיבוד..}, מלבד שמירת מנהגי אבותינו הקדושים וכבוד השבת, נוכל להנחיל בבית יותר רוגע ושלווה, לפחות בשבת קודש יום המנוחה, דבר שללא ספק ישפיע על נפש הילדים ורגיעותם.











[1] כ"כ בשו"ת ויצבור יוסף בר להרה"ג יוסף צובירי זצ"ל, ח"ב פ"ב ס"א.


[2] אוצרות תימן להרה"ג איתמר כהן שליט"א, בהקדמה עמ' י"ח.


[3] פ"ד ה"ח, והובאה בריתא זו בירושלמי פ"ו דברכות, ובבבלי דף מ"ג ע"א בשינוי לשון.


[4] ברכות מ"ב ע"ב.


[5] להרה"ג דוד עובדיה זצ"ל, מזקני חכמי מרוקו, עמ' ל"ג, סעיף י"ד.


[6][6] להרה"ג אליהו ביטון שליט"א, רב אזורי מרום הגליל, הכולל את מנהגי מרוקו, עמ' ע' סקע"ו.


[7] או"ח תשובה ראשונה.


[8] הרה"ג יהושע משה, רבה של רמת גן, עמ' י"ט, שהביא את מסקנת הצדקה ומשפט,


[9] שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' רפ"ג, וע"ע ח"ב סי' רל"ב. וכ"כ הג"ר אברהם אלנדאף בספרו ענף חיים אות י"א עמ' י"ב.


[10] ראש הישיבה הכללית בתימן, בספרו שושנת המלך הלכות ברכות ס"ב בהע'.


[11] בספרו שם טוב על הרמב"ם, פ"ד דברכות הי"ב ד"ה ודע.


[12] בספרו שו"ת דברי חכמים, או"ח סי' נ"ו.


[13] בויצבור יוסף בר הנ"ל, סי' ג'.


[14] ובבארות יצחק {להרה"ג יצחק רצאבי שליט"א} על פסקי מהרי"ץ ח"ה עמ' קס"ג, דאף ההולכים בשיטת מהרי"ץ ואף צאצאיו לא נהגו בזה כמותו.


[15] פסחים דף ק"ז ע"ב ד"ה אע"פ.


[16] חלק א', בערבית שבת, דף קי"א ע"ב.


[17] סימן רפ"ח סקי"ג.


[18] חזון עובדיה שבת ח"ב עמ' קכ"ח.


[19] שו"ע סי' רע"ג סעיף ג' בהגהת הרמ"א, ונראה מהב"י כי אף השו"ע מסכים לה.


[20] סעיף ה' שם.


[21] שו"ת מהרי"ל החדשות, הוצאת מכון ירושלים, תשובה ל"ב.


[22] סי' רע"ג ס"ג.

6 תגובות על “מנהג ה"געלה"”

  1. Sweanna הגיב:

    cialis for daily use 12,13 These SSRIs were not developed to treat PE,12 in contrast with dapoxetine which was specifically developed for this purpose and has a different pharmacological profile to the other SSRIs,14 17 with properties making it suitable for on-demand dosing

  2. encaday הגיב:

    The most frequently applied instrument in studies of PE is the Premature Ejaculation Profile, which is a validated tool designed to investigate various domains in PE and assess treatment efficacy cialis generic buy Vimax is another popular supplement for treating erectile dysfunction and other forms of male sexual dysfunction

  3. ingeledge הגיב:

    We met with our RE yesterday, and she is recommending a few rounds of IUI with clomid and trigger shot. clomid pill

  4. anneviaky הגיב:

    clomid and nolvadex When using something like Aromasin, and especially Arimidex, and even more so Letrozole, they are increasingly difficult to hit the nail on the head in terms of bringing your Estrogen into the sweet spot.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן