בעיר אחת בתימן היה סנדלר עני, שפרנסתו היתה דחוקה עליו כל ימות השנה ; כיון שהיה מפסיק עבודתו ואץ לשמח חתן וכלה. ומשום כך, נתכנה בפי הבריות : "משמח חתן וכלה". דל-זקן וצנום היה האיש. גוץ וקל-תנועה וחיוך-נצחי שפוך על פניו. הוא היה שר ורוקד, מִתלַליֵן ומטפס כשד על הקירות. מתבדח ועושה כל מיני העוויות לשעשע את המסובים. והכל - כדי לשמח חתן וכלה. הוא נחון בסגולה חשובה : שלא היה מפלה בין חתן עשיר לבין חתן עני, והיה אץ לשמח את זה ואת זה, שלא על מנת לקבל פרס שמצוה היא לשמח חתנים.קרה המקרה ונזדמנו לו שתי חתונות בלילה אחד...