מצוה לומר על השולחן דברי תורה, ויש להזהר בזה מאד. ולאחר מכן נהגו לומר המזמורים כדלהלן.

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים, יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ; יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ; בְּכָל-גּוֹיִם, יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים: יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם.יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ, לְאֻמִּים: כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר; וּלְאֻמִּים, בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים: יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ, נָתְנָה יְבוּלָהּ; יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים; וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ:

מִזְמוֹר לְדָוִד. יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב. יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי. דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי. וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים:

גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ. וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה:

ונוטלים מים אחרונים עד פרק שני מן האצבעות, ומנהגינו לקנח אז גם את השפתיים. ומנהגינו לכסות הלחם במפה נאה גם בזמן שאין מברכין על היין. ומסלקים כל שיירי המאכלים וכ"ש העצמות והקליפין, לכבוד הברכה.

נוהגים לומר תחילה פסוק זה

אֲבָרְכָה אֶת יְהֹוָה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

ויש נוהגים להוסיף וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה:

שלושה או יותר שישבו לאכול יחד, חייבים בזימון.

המברך אומר רִבּוֹתַי בָּרֵכוּ. והם עונים בָּרֵךְ:

ואומר נְבָרֵךְ (מעשרה מוסיף לֵאלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

והם עונים בָּרוּךְ (מעשרה מוסיפים אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמברך חוזר ואומר בָּרוּךְ (מעשרה מוסיף אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

ומברך ברכת המזון. ונכון שכולם יברכו עמו מלה במלה בלחש, ויסיימו כל ברכה לפניו שלש תיבות, כדי שיענו אמן אחר כל ברכה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּטוֹב, בְּחֵן, בְּחֶסֶד, וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יְחַסֵּר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא זָן (וּמֵזִין), וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. כָּאָמוּר, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיַע לְכָל חַי רָצוֹן. וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל:

נוֹדֶה לָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרְכָךְ מַלְכֵּנוּ. כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ חֶמְדָּה, טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ:

בחנוכה אומר

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפֻּרְקָן, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוּנַּאי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וּמָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּפֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תוֹרָתֶיךָ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת:

בפורים אומר

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָע עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, וּבִקַּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וְהֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם פֶּלֶא וְנִסִּים, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת:

וְעַל כֻּלָּם, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ. כָּאָמוּר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ (מוזג הכוס במים) אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ (מוזג הכוס במים) וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ, תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ:

בשבת אומר

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וּבְמִצְוַת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ, כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵינוּ:

בראש חדש, יום טוב, חול המועד, מוסיף

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. יַעֲלֶה וְיָבֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה, יֵרָצֶה, יִשָּׁמַע, יִפָּקֵד, יִזָּכֵר (לְפָנֶיךָ) זִכְרוֹנֵינוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לִבְרָכָה, לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים.

בראש חדש בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה,

בפסח בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה,

בחוהמ"ע פסח בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה,

בשבועות בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה,

בסוכות בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה,

בחוהמ"ע סוכות בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה,

בשמיני עצרת בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַזֶּה,

בראש השנה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה,

לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן אָתָּה:

וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם: (המברך אומר בלחש) אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים וְכָל טוּב: הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים: הָרַחֲמָן יִתְפָּאֵר לְנֵצַח נְצָחִים: [הָרַחֲמָן יַסְמִיכֵנוּ עַל הַכָּבוֹד: הָרַחֲמָן יִטַּע שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ: הָרַחֲמָן יִגְאַל שְׁכִינַת עֻזֵּנוּ: הָרַחֲמָן יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן יִפְתַּח לִבֵּנוּ וְלֵב בָּנֵינוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָתוֹ: הָרַחֲמָן יְגַדְּלֵם לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְיִרְאָתוֹ: הָרַחֲמָן יִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לִכְלַל חוֹלֵי עַמּוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל:] הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיַח, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

מַגְדִּיל (בשבת, ר"ח, יו"ט, חוהמ"ע, חנוכה ופורים אומר מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדוֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (בָּרוּךְ הָאֵל הַמּוֹשִׁיַע):