ויהי איש כפרי אחד מכפר "עדנה". אשר השתוקק לקנות לו ספר תורה שיהיה לו בבחינת בן לאחר מותו, כי לדאבון לבו מתו עליו אשתו ושני בניו. ויכנס אל צנעא לסופר ידוע ובקי וימצא אצלו ס"ת ישן ומהודר מאוד ושמו "אלעדני", וימצא הספר חן בעיניו ויבקש לקנותו. הסופר שידע את ערך ספרו זה הזהיר מאוד את הקונה והודיעהו כי קדוש הוא ויש להשמר מגחלתו שלא להכוות. הכפרי התמים שמח על הספר בתעובו כי "קדוש" כלומר. דורש מקום טהור ונרות-תמיד דולקים לפניו ותו לו. ויקנהו בשמחה ויביאהו אל כפרו, גם בית כנסת סדר לו בביתו, ויהיו מתאספים בביתו אנשי הכפר וגם אנשים מהכפרים הסמוכים בימי חג ומועד, כדי להתפלל, חג השבועות הגיע. נאספו היהודים מהכפרים הסמוכים כדי להתפלל בחגיגיות רבה ביום מתן התורה, ויוציאו את הספר לקרוא בו, כנהוג. והנה גבר השטן המקטרג בשעת רצון זו. ויטיל מחלוקת בין המתפללים ויריבו בחזקה. אף השמיעו דברי חרופים וגדופים איש על רעהו וגם עברו מיד למהלומות ידים. הספר הקדוש פתוח לפניהם ומסתכל במעשיהם ומה נורא היה הדבר שלפתע פתאם נשתגעו האנשים המריבים ההם ורוח עועים תקפתם. מהם נערו כחמורים מהם געו כפרות סוררות וכעזים: ומהם צעקו כמטורפים. בראות שאר הקהל את העונש הנורא הזה מהרו להוציא את הנענשים ואף הם גמרו את תפלתם בחטיפה להשיב את ספר התורה לבעליו להחליפו בספר "יותר שקט ויותר מתון". וכן היה הדבר. הספר הוחזר למקומו. ואשר לאותם הנענשים מהם נרפאו ומהם מתו במחלתם. כאמור, הושב הספר לבעליו אל ד'מאר ויניחהו הסופר בביה"כ, שבו היה מתפלל. ויתגלה לפניהם ענין מפליא: בזמן קריאת התורה בספר "אלעדני" והיה, כל איש כשר וטהור ראה את הכתוב בו, וטמא ומלוכלך לא יכול להבדיל בו כל אות, אלא היה רואה את יריעת הספר כדף שחור אחד. רבים מהקהל התלוננו לפני הסופר- שיקחהו לביתו. מפני שהוא מגלה את קלון הבריות ומעליב אותם. אז לקחהו הסופר אליו ויפנה לו חדר קטן בביתו ויניחהו בתוך ההיכל אשר הכין לו. והסופר הזה היה נוהג לקום בכל חצות לילה לעסוק בתורה ובעבודה, ובמקרה שהיה עיף וינע ולא התעורר מעצמו – מיד היה הס"ת משמיע קול דפיקות בדלת ובת קול היתה אומרת: "קום ועסוק בתורה". והוא היה כבר רגיל לענות בלשון האבות: הנני ! הנה אני קם. וימת הסופר ההוא ויעבר הספר בירושה לאשתו הזקנה, אשר אף היא ידעה להתנהג עם ספר קדוש וקפדן זה. פעם אחת עזבה הזקנה את ביתה ללכת לחתונה ותשהה שם זמן מה, והנה בשובה הביתה השתוממה בראותה כי כל העיר הומה מסביב לביתה, ותשאל לפשר דבר. ויספרו לה כי שמעו קול המולה ורעש גדול בבית. וכי אפשר הדבר שהיו בו גנבים. על כן יצא הקהל לתפוס את השודדים. כשמוע הזקנה את דברי הקהל צחקה בלבה ותבן כי יד הספר בענין. ותאמר להם: אין זאת כי היה דבר מה טמא בחדר, אשר על כן הוצא ונזרק בכח מן הפתח, כי רגיל הוא הספר לדפוק בדלת בחזקה אם יש בבית דבר מה טמא. אז הבין הקהל את פשר המאורע המפליא, וישובו איש לביתו… הספר הזה ידוע עד היום ומצוי הוא: ורבים המעידים על מעשיו הנפלאים ופעולותיו הקדושות.
23
ינואר
איפה נמצא הספר תורה הזה היום?
בבית הכנסת "מגן אברהם" רחוב לוי יצחק שיכון ה' בבני ברק