איכר אחד, עשיר, שהגיע זמנו למות, קרא לאשתו ואמר לה: "אשה, הגיע זמני ללכת בדרך כל הארץ, אני נפטר מהעולם הזה ורצוני שתעשי ככל אשר אני מצווה אותך". "מהו רצונך ואעשנו" אמרה האשה. "אני מצווה עליך למכור את השור הגדול שלנו ולחלק את דמיו לעניים". "אקיים את צוואתך". "הישבעי לי" ? נשבעה. האיש מת, והאשה לקחה את השור הגדול לשוק, וגם תרנגול, והעמידה את השור והתרנגול למכירה אחד הקצבים ניגש למקום, שאל את האשה למחירו של השור וזו ענתה לו, שמחיר השור הוא ריאל אחד. הקצב השתומם עד מאד: שור שמחירו מאה ריאלים איך אפשר למכרו בריאל אחד ? "יהי כן, הרי לך ריאל" אמר לה ובא למשוך את השור. האשה עצרה בעד הקצב: "לא, לא את השור לבדו אני מוכרת", אמרה, "אני מוכרת אותו ביחד עם התרנגול כל הרוצה לקנות השור חייב לקנות גם את התרנגול"… "אקנה גם את התרנגול", אמר הקצב, "מה מחירו ?" "מחירו מאה ריאלים"… "מה ? השור בריאל אחד והתרנגול במאה" ? "אכן זהו המחיר, ושניהם נמכרים כאחד". לקצב לא היתה ברירה: הוא קנה את השור בריאל ואת התרנגול במאה ריאלים. האשה נטלה את הדמים, חילקה ריאל אחד לעניים וחזרה לביתה…