בהר סיני, מה ת"ל בהר סיני והלא כל התורה כולה ניתנה בסיני אלא מה שמטה ויובל נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהם הלכה למשה מסיני אף כל התורה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. דע אתה המעיין שמצוה זו היא מכלל המצות ואם כן מה טעם ייחדה בסיני מכל שאר המצות, והטעם שדרישת ההפקר מן האדם ועזיבת תאות ההון יקשה על האדם כפי ערך דמיונו הנפסד וטבעיו. הגופניים, וכאשר רצה ה' להכשיר את נפשותם ולהוציאם מאותו המצב למצב ההסתפקות וכריתת התאותנות והחלשת עבותות הגופניות לפיכך צִוָּם במה שנזכר בפרשה זו, ויחסו לסיני כדי ליראם ולהפחידם כדי שייקימוהו. כי תבואו אל הארץ, מאימתי התחילו למנות שמטה מאחר ארבע עשרה שנה משנכנסו לארץ, שבע שנים כבוש ושבע שנים חִלּוּק שנ' שש שנים תזרע שדך עד שיהיה כל אחד ואחד מכיר ארצו. ור"ח תשרי הוא ראש השנה לשמטים וליובלות. שדך לא תזרע, שלא לעבוד את האדמה בשביעית, וכרמך לא תזמור, שלא לעבוד אילן בשביעית. את ספיח קצירך לא תקצור, שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר שנים. ואת ענבי נזירך לא תבצור, שלא לאסוף פירות אילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה. ולבהמתך ולחיה, כל זמן שהחיה אוכלת מין זה שבשדה אתה אוכל ממין זה שבבית, כלה בשדה חייב לבער. וספרת לך, מצות עשה לספור שנים שבע שבע ולקדש את שנת החמשים ושתי מצות אלו מסורין לבית דין הגדול בלבד. ולפי חשבון השמטין והיובלות אותה השנה שאחר חרבן הבית היא שנה ראשונה מן השבוע השלישי היא, והיא שאחר השמטה, ולפי חשבון זה שנה זו שאנו עומדין בה שהיא שנת חמשת אלפים ושמנה ושמנים ליצירה שהיא שנת אלף ושש מאות ותשעה ושלשים לשטרות, היא שנה שניה מן השבוע הרביעי והיא שנת כ"ג מן היובל שהוא כ"ו יובלות אחר חרבן בית שני תהא שנה זו סוף לגלותינו.
23
ינואר
כתיבת תגובה