אנכי האל אלהי אביך, כאלו אמר אנכי שלוח האל אלהי אביך. אנכי ארד עמך מצרים, והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר איך אעזוב קברות אבותי ואלך אל ארץ טמאה, אמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרים אנכי ארד עמך מצרימה. כל ירידה שנאמרה בה' תרגמה אונקלוס אתגלי ואתגלי חוץ מזו אנכי ארד עמך מצרימה שתרגמה אנא איחות במובן גשמי. ויש בזה שני פירושים, האחד, שהיה המדבר עמו מלאך ולא היה זה מוזר בעיניו לתרגם בביטוי גשמי. והשני, שבתחלת הענין אמר ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה וכיון שביאר בתחלת הדבור שזה היה במראות הלילה לא היה מוזר בעיני אונקלוס לומר דברי מי שאמר במראות הלילה כלשונו והוא הנכון לפי שזה עתיד כיון שהוא סיפור מה שנאמר לו, לא סיפור מאורע שקרה כמו וירד ה' על הר סיני שהוא ספור מה שהיה בדברים המציאותיים ולפיכך תרגם שם התגלות ושלל ביטוי המורה על מציאות תנועה. אבל הענינים הדמיוניים כלומר ספור מה שנאמר לו הניח אותו כמו שהוא, וזה נפלא. ומכאן תהא לך הערה שיש הבדל גדול בין דבר שנאמר בו בחלום או במראות הלילה ובין דבר שנאמר בו במחזה ובמראה ובין מה שנאמר בו בסתם ויהי דבר ה' אלי או ויאמר ה' אלי. ואנכי אעלך גם עלה, וכתיב ויעל עמו גם רכב מלמד שעלה בקבורתו של יעקב מנין גם שהוא ארבעים ושלשה אלף. ויוסף ישית ידו על עיניך, שהוא ישית על העם אשר בעיניך כלומר שהוא ינהיג את העם הזה אשר תחת ידיך.