וירא בלק, וירא במפיק אלף מלשון יראה שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים. ויאמר מואב אל זקני מדין, לעולם מואב ומדין מתגרין זה בזה עד שבאו ישראל ונתחברו יחד, משלו חכמים בהם משל לשני כלבים שהם עומדים על נבלה אחת והיו מתגרין זה בזה, עד שבא זאב ואמרו זה לזה בואו ונעמוד יחד על הזאב הזה ואל יקח נבלה שלנו, ומנין אתה אומר שהיו מתגרין זה בזה שנאמר המכה את מדין בשדה מואב. כלחך השור את ירק השדה, כל מה ששייר השור אין כל בהמה וחיה אוכלת ממנו. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור, בלעם שבלע עם, בן בעור, שבעל בעיר. ואיזהו בלעם הוא בנו של לבן הארמי. הנה כסה את עין הארץ, מנע אנשי הארץ מלעבוד ע"ז שהיא עין לכל אנשי הארץ. וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם, מלמד שלא היה בידם כלי מלחמה אלא כל אחד ואחד מהם נשען בקסם שלו. כאשר ידבר ה' אלי, בתחלה היה נביא ולבסוף קוסם. והוא נביא מכלל שבעה נביאי גוים ואלו הן איוב ושלשת רעיו והם אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל ויתרו ובלעם. ויָשֻבו שרי מואב, שרי מדין להיכן הלכו, הלכו לארצם כיון שאמר להם כאשר ידבר ה' אלי, אמרו יש אב שונא בזו לפיכך חזרו לארצם באותו היום. אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, דברי בלעם מוכיחין עליו שהוא רודף אחר הממון, והלא הקדוש ברוך הוא יודע בכל סוד למה אמר לבלעם מי האנשים האלה עמך אלא כדי לגלות סודו, וכך אמר לאדם איכה, איה שרה אשתך, אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. ויחבש את אתונו, מאהבת הממון חבש האתון לעצמו. ויחר אף אלהים כי הולך הוא, בתחלה אמר לו קום לך אתם ולבסוף ויחר אף אלהים לפי שנגלה סודו שהוא רוצה לקלל את ישראל. ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, זהו השטן שבא להטעות את אבינו אברהם. ותרא האתון את מלאך ה',
מלמד שראיית האתון חדה יותר מראייתו של בלעם לפי שהוא נפתה בחשבו רק על הבצע. ויפתח ה' את פי האתון, זה מכלל עשרה דברים שנבראו בין השמשות, והיו הדברים האלו במראה הנבואה. ושיחת האתון עם בלעם הוא דבר פלא ומצב נבואיי חסר שָׁרָה על בלעם עד שיוחס אל האתון, והוא מצב מסוגי רוח הקדש, ולפי שהיתה בעבור ישראל כתבה משה בדרך הנבואה, אמרו משה כתב ספרו ופרשת בלעם. שלש רגלים, מלמד שהיה מכה אותה ברגלו דרך בזיון אמרו לו שרי מואב הלא אמרת דאת ידע מדע עלאה, מדע עלאה ידעתא מדע בהמתך לא ידעתא, אמר להון שאולה היא, אמרת אתנא הלא אנכי אתנך, אמר לא רכבתי עליה עד כאן, אמרת ליה אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ולא עוד אלא שעשיתה אותי סוכנת שלך שנאמר ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, מכאן אמרו חכמים בלעם בועל אתונו היה מיד נתבייש בלעם. ויגל ה' את עיני בלעם, זה כמו ויפקח אלהים את עיניה ותפקחנה עיני שניהם שהוא התגלות רעיון לא פקיחת ראיית עין. ויבאו קרית חצות, מקום נופש והתבודדות. ויזבח בלק בקר וצאן, לא זבח אלא לפתותו. שבעת המזבחות, כנגד שבעה מזבחות שנבנו בעולם כלומר מזמן יצירה ועד כאן, מזבח אדם, מזבח קין והבל, מזבח נח, מזבח אברהם, מזבח יצחק, מזבח יעקב, מזבח משה. כל אלים שבמקרא חסרים חוץ משל בלק מפני שהיתה כוונתו שלמה ובשכר זאת יצאה ממנו רות. היתה כונת בלעם שלא יתקבל קרבן ישראל וכוונת בלק שיקריב לה' ולפיכך היה שכרו שיצאת ממנו רות שבאה המלכות ממנה. וילך שפי, אמרו בלעם חגר היה ברגלו אחת. ויקר אלהים אל בלעם. לשון טומאה מלשון קרי, לומר שהיתה מטרתו שלא לרצון ה', מה אקב לא קבה אל, היתה כוונתו שתהיה "לו קבה אל" כלומר לשון חיובי. ומה אזעם לא זעם ה', וכמה זעמו רגע אחד מחמשת אלפים ושמנה מאות ושמנה בשעה ואין כל בריה יכולה לכוון אותו רגע חוץ מאותו רשע שנאמר ויודע דעת עליון, וענין דבר זה שבלעם היה יודע לכוון התנועה הגלגלית ויודע הרגעים שיש בהן רע למבקש לפי משפטי הכוכבים, וזה לשאר אומות, אבל ישראל אין תנועה גלגלית רעה להם בזמן צדקתם כמו שאמרו ז"ל אין מזל לישראל. הן עם לבדד ישכון, לא נברא חיי העולם הבא אלא להם. ובגוים לא יתחשב, אין מחשבין ביום הדין עם ישראל כמו שמחשבין עם הגוים, שהגוים מחשבין עמהם מעון ראשון, אבל ישראל אין מחשבין עמהם אלא מעון שלישי ואילך, והגוים כשיתחייבו נכרתין הם וזרעם, אבל ישראל נדונין ואינם נכרתים שנ' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וכו' כן יעמד זרעכם ושמכם.
כתיבת תגובה