פרשת אנכי ה' אלהיך, באה מצוה זו והיא קביעת מציאות ה' בלשון יחיד לפי שדברים אלו הנלמדים על ידי הוכחות אי אפשר לסמוך בהם על אחרים ולא על הסכמה כללית אלא כל אדם יוכיח לעצמו, שאם לא כן אין השגה. וההוכחה על מציאות ה' היא תנועת הגלגל התמידית הנצחית, ואותה התנועה אינה על ידי גוף אחר, לפי שגם הגוף האחר מתנועע על ידי מניע וצריך גם הוא גוף אחר להניעו וכך ימשך עד בלי סוף, וזה מוכחש, ואם יהיה מניע הגלגל כח הנמצא בכולו הרי הוא כולה בכלות הגוף שהוא נמצא בו, לפי שכל גוף יש לו תכלית, ולפיכך גם הכח מתחלק בהתחלקותו, ומכגון כח זה לא תהיה התנועה נצחית. ואם יהיה מניע הגלגל כח בלתי מתחלק הנמצא בו כמו הנפש באדם הרי הוא יניע את הגוף הזה במקרה והגוף הוא שמתנועע בעצם, ובנוח התנועה המקרית יבטלו שתי התנועות גם יחד, לפי שהגוף מניעו זולתו וזולתו קשור בו, ואם תנוח הנעת הנפש לגוף ינוח הגוף, ובמנוחת הגוף תבטל התנועה המקרית ויתחייב שיהיה לאותו המניע והמתנועע סבה אחרת מחוץ לכללות המורכבת ממניע ומתנועע, וכל מתנועע במקרה מוכרח שתהיה לו מנוחה אם ינוח זה שהוא קשור בו, כתנועת המסמר אשר בדלת שאם נעה הדלת נע המסמר, ואלו היתה תנועת הגלגל בצורה כזו לא היתה אפשרית לו התנועה התמידית. אבל אם יהיה מניע הגלגל נבדל ממנו יתחייב שיהיה לא גוף ולא כח בגוף, ולכן לא יתנועע לא בעצם ולא במקרה ולכן לא יתחלק ולא ישתנה ואז תתקיים לו התנועה הנצחית, ולפיכך לפי הנחה זו יהיה מניע הגלגל המקיף המקור הראשון והוא ה' יתרומם שבחו, והנפרד שאינו גוף לא יפול תחת מספר ולא תחת זמן ולפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד מכל צדדי האחדות, הנה נתבאר במופת שה' מצוי והוא אמרו אנכי ה' אלהיך, כלומר שהמצוי הזה הוא שחובה להאמין בו שהוא אלהי העולם.