ב. א. וילך איש מבית לוי.
בפרשה זו ביאר הכתוב פלאי ה' ועלילותיו שעשה עם מושיען של ישראל ואיך ניצול מגזירתו של פרעה, ואדרבה היתה הצלתו ע"י בתו ושנתגדל בהיכלו היפך רצונו כל הבן הילוד זהו כונת הפ' בכלל. וטעם אומרו ותצפנהו ג' ירחים, ולא חדשים, מפני שהיא נקבה, וכל חדשי הנקבה נקראים ירחים, וכן ובכתה את אביה וגו' במספר ירחים וכי שפירשו רז"ל שהם ירחי לידה. וטעם ותרד בת פרעה ולא מטרוניתא אחרת, או שר אחד מפני שאינם צריכים, אבל בת פרעה מפני שהיתה בת מלך ולא תינשא לאחר מפני פגם המלכות שאין מי שראוי לישא אותה ולכך היתה מתאוה להיבנות ע"י אסופי ולגדלו על שמה ולהיות לה לבן בין גדולי המלכות להתכבד בו, לכן סיבב הקב"ה שתבוא באותה שעה לרחוץ על היאור כדי שתיקחנו. וטעם ותפתח ותראהו וכו' שבדקה בתבניתו וצורתו אם הוא ראוי וטוב לה, מיד ותפתח ותראהו את הילד, וראתה אותו שהוא ילד בינוני לא ארוך ולא קצר, לא שמן ולא רזה, אלא ילד כראוי זהו מצד גופו ומצד תכונת טבעו ותנועתו. והנה נער בוכה ראתה אותו ילד וקולו כנער וידעה בטבעו שיהיה בן חיל אמיץ לב לכל אשר יחפוץ ואז ותחמול עליו, כמו ויחמול שאול וכו' שחסה על מיטב שלימותו להשחית בים. ותאמר מילדי העברים זה ויכולה אני לזכות בו, וכן עשתה, ויהיה לה לבן, וכיון שגדל חזר לשרשו, זהו ויגדל משה ויצא אל אחיו לקיים מה שנא' קורא דגר ולא ילד וכו' כסא כבוד וגו' קורא דגר זו בת פרעה כסא כבוד זה משה רבינו ע"ה.
כתיבת תגובה