"ויהי מקץ" (מא, א)
במדרש – "זהו שאמר הכתוב 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו' זה יוסף, 'ולא פנה אל רהבים וגו" זה יוסף. ע"י שאמר 'זכרתני' 'והזכרתני' ניתוספו לו שתי שנים. ע"כ. ויש לתמוה ע"ז, איך בעל המדרש התחיל לספר בשבחו של יוסף ולבסוף אמר בהיפך? ויש לומר, שבעל המדרש הוקשה לו הדבר שנאמר שיוסף בטח בבשר ודם שזה לא אפשר לאדם גדול. אלא ודאי, שיוסף הצדיק לא בא לידי כך אלא בטח בה' כאבותיו אך מחמת שאמר "זכרתני" "והזכרתני" דקדקו עליו מן השמים, אעפ"י שבני אדם דרכם לומר כך, לא היה לו לומר כן משום שהוא חסיד והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה שנאמר ("ונורא על כל סביביו") ["וסביביו נשערה מאד"].
(קייץ המזבח – לרבי חיים כסאר זצ"ל)
"ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש" (מג, יד)
מה שהזכיר יעקב אבינו שם זה עיין רש"י ז"ל. ואפשר, שהנה ידוע משרז"ל בב"ר פ' וישלח על – הפסוק "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו" – מה ברכה בירכו? 'בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע'. והנה, בעת ההיא שרצו לקחת את בנימין כבר עברו עליו: צרת לבן, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת רחל. נמצא שצרת בנימין צרה ששית. והצרות שעברו, סימנם א"ל שד"י. האל"ף של א-ל רומז לרחל הנקראת אפרת. ולמ"ד של א-ל – לבן. ושי"ן של שדי – שמעון. ודל"ת – דינה. ויו"ד – יוסף. וכשבא להתפלל על צרת בנימין שהיא הצרה הששית, הזכיר שם זה הרומז לצרות שעברו, בראשי-תיבות. ומה שלא הזכיר צרת עשו ברמז זה, מפני שעשו הרשע עדיין מתנחם להרגו כמש"ה "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". א"נ עדיין היה יעקב חושש על דברי עשו ולא עברה הצרה הזו. א"נ היה בטוח יעקב אבינו בברכת יצחק שאמר "ובשבע לא יגע בך רע" שהוא עשו. שודאי ידע יצחק ברוח הקודש שבקרבו, שיעברו 6 צרות על יעקב והשביעית הקשה שהיא של עשו ונמשכת כל ימי חיי יצחק ואחרי מותו ועל זה אמר "ובשבע לא יגע בך רע", שהוא עשו.
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו'" (מג, כט)
צריך להבין אומרו "וישא עיניו וירא" שהרי כבר אמר לעיל "וירא יוסף איתם את בנימין "ומהי תוספת זו של וישא עיניו ולעיל היה צריך לאומרו כי שם מקומו? ועוד, למה הוסיף כאן לומר "את בנימין אחיו בן אימו" וכי לא ידענו זאת? והנה נודע מאמר רז"ל ששאלו על אשתו ובניו ושמותיהם ואמר לו "כולן ע"ש אחי שהיה לי וכו'", וגם נודע מהזוה"ק כי יוסף ובנימין תרי צדיקי נינהו, יוסף צדיק דלעילא יסוד דכורא ובנימין צדיק דלתתא יסוד נוקבא. וכשיוסף הורד מצרימה ואבד ח"ו יסוד דדכורא אז אמר בנימין אני אהיה במקומו. ויסוד דדכורא בו תלויה הפריה ורביה וממנו יוצאים תולדות בהזדווגו עם יסוד הנוקבא. ונראה שזוהי כוונת אומרו כאן: "וישא עיניו" שנשא עיני שכלו וראה מקום בנימין שאחז ביסוד דדכורא שהוא מקום יוסף דווקא, אבל בנימין דרכו להתחבר עימו והיינו "אחיו" לשון חיבור כמו איחוי כי הוא "בן אימו" יסוד נוקבא שדרכו להתחבר עם יסוד דכורא כדי לקבל ממנו.
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
כתיבת תגובה