"דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (כה, ב)
"ויקחו לי תרומה" – מדבר שלא לנוכח, כלומר שיקחו את התרומה באמצעות גבאים. אבל "כל איש אשר ידבנו לבו" לא ימתין עד שיבואו אליו הגבאים, אלא הוא מקדים והולך אליהם ואומר להם: "תקחו את תרומתי" מיד וזהו לשון לנוכח. עוד יש לבאר בפסוק – "דבר אל בנ"י" לשון פיוס, כמו "דברו על לב ירושלים". ולמה כן? מפני חסרון כיס שיש בה לפיכך פייסם. ומכאן נלמד מוסר – ומה אם לעשות משכן כבוד לה' שיביא תועלת וכפרה לבנ"י אמר למשה שיפייס את בנ"י, מה יעשו פרנסי הדור הנוגשים בעם ודוחקים את בנ"י ונוטלים ממונם לעצמם… מלמד שחס הקב"ה על ממונם של ישראל. ומאיפה היו להם אבנים טובות? אחז"ל מלמד שכשהיה המן יורד להם לישראל, היו יורדים בו אבנים טובות ומרגליות והיו הגדולים שבבני ישראל באים ולוקטים אותם יחד עם המן וטומנים אותן. וזהו שאמר הכתוב "ויקחו לי" – משלי יפרישו לי לשמי מממוני שהבאתי להם במן. ועוד נאמר בנדבת המשכן "והם הביאו אליו נדבה בבוקר" וכי רק בבוקר הביאו ובשאר היום לא הביאו? אלא, מלמד שהביאו ממה שירד יחד עם המן שירד בבוקר. שנאמר "ובבוקר היתה שכבת הטל סביב למחנה" ועוד נאמר: "וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש כפי אכלו").
(ילקוט רועים – לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)
"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת" (שם, ג)
מלמד שתימצא התורה בבני אדם בג' סוגים. יש שעוסק בתורה ומקיים המצוות לשמן, לשם המצוה. וזהו זהב שאין למעלה ממנו בכל מיני המתכות. ויש שעוסק בתורה ובמצוות להראות שהוא עוסק בה אבל לא כהלכתה וזהו כסף. ויש שעוסק בה כדי להתגדל בה וכדי שיקרא רב, וזהו נחושת. מכל מקום נאמר "תקחו מאתם", לפי שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים, וסוף סוף יבוא לידי לשמה. לפי שעסק התורה היא תורה לאדם ומחזירתו למוטב.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם, ח)
ר"ת בגי' מילה עם הכולל. לרמוז שלא צוה הקב"ה לעשות המשכן, אלא לאותם הראויים לקבלת השפע ממנו והם המקיימים המצוות. כי לא ציווה הקב"ה לעשות המשכן אלא כדי לכפר על עוון העגל, כי נתקלקלו העולמות ונמנע השפע מהם. וע"י עשיית המשכן שהוא תיקון על עוון העגל כנודע, יהיה כלי מוכן לקבל השפע, וממנו אל העולם.
(עץ החיים – לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)
כתיבת תגובה