r פרשת וישלח יעקב - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

פרשת וישלח יעקב

23 ינואר

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו" (לב, יב)


יש לדקדק, שהיה לו לומר כי ירא אני אותו? וגם היל"ל ממנו ומהו אותו? ואפשר לומר על-דרך מ"ש הרב "ערבי-נחל" בפרשת תולדות, שתיבת אני ותיבת אנכי הם שמות נרדפים. ומ"מ יש חילוק ביניהם, שלשון אנכי שייך במי שהוא ואפסו עוד וכמ"ש הכתוב "אנכי ה' אלוקיך", משא"כ לשון אני נאמר תמיד בבני אדם שיש אחרים כמותם. ובבוא יעקב לאביו עם המטעמים א"ל "מי אתה בני", א"ל "אנכי עשו בכורך". מפני שעשו הוא גאה לכן אמר "אנכי" כיאה לעשו ואחר שאמר "הקול קול יעקב וכו'" שוב לא אמר "אנכי". ע"כ. וא"כ קשה על יעקב שאמר עתה "כי ירא אנכי אותו" בלשון גאווה? ואפשר לומר שכאן שחשש יעקב אבינו שמא יגרום החטא (כמ"ש ז"ל עה"פ "ויירא יעקב מאוד"), בא עתה בתפילתו כמתוודה לפני השי"ת על שני דברים: א. על שכיזב לאביו ואמר "אנכי עשו" ובלשון גאווה, ואמר "כי ירא" אני מתיבת אנכי שאמרתי לאבי, ולכן לא אמר אני. ב. מ"ש "אותו" ולא ממנו, יובן עפ"י מה שאמרו רז"ל בזוהר לך-לך על הפסוק "והראני אותו ואת נווהו" – שאותו כינוי לברית מילה שנקרא כן אות ו' יעויי"ש. ודרשו חז"ל על הפסוק "ויעקב איש תם שנולד מהול, א"כ לא סבל צער המילה ונמצא ששווה בזה ח"ו לעשו אחיו שלא נצטער בצער המילה. ואפילו נאמר שהטיפו דם ברית ליעקב אבינו ע"ה אינו צער כ"כ כצער חיתוך המילה, ויש בזה נדנוד חטא. ולזה אמר "אותו" לרמוז למ"ש.


 


(חן-טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)


 


"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו' כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה" (לב, לג)


טעם איסור גיד הנשה, משום תגבורת יצר הרע. מפני שכל אבר מחזק אבר שכנגדו באדם, חוץ ממל"ך ר"ל מוח לב כבד, שאינם מועילים לאבר שכנגדם באדם. אבל שאר איברי הבהמה מועילים לאדם אם אכל מהם אבר יחזק אבר שכנגדו. וגיד הנשה, לפי שהוא מחזק משכן ליצר הרע, לכך נאסר משום עצמו לא משום חלב ולא משום דם. ועוד, שנזכור מעשה עשו וכוונתו ביעקב מה היא. ומאחר שהייתה כוונת שרו של עשו להחליש זרעו של יעקב באומרו "ויגע בכף ירכו" (לעיל כו), ניתנה לנו זו המצווה איסור הגיד הזה שנזכור כוונת בני עשו בנו ולא נאמין בהם ולא נידבק בהם ולא במעשיהם כלל [ונקרא כן "גיד הנשה" על שם שהוא מחליש כמה דאתאמר (ירמיה נא): "נשתה גבורתם" לשון חולשה]. ומפני זה אמרו ז"ל (חולין צב): "צריך לחטט אחריו אעפ"י שאין בו לא משום חלב ולא משום דם אלא משום עצמו", ר"ל שיש לו טעם בפני עצמו משא"כ בכל האיסורים. אך קשה, למה איסורו בימין ובשמאל, והלא הנגיעה לא הייתה אלא באחת דכתיב (לעיל לב): "והוא צולע על ירכו"? אלא, להוסיף לנו חיזוק שלא נידבק לא בבני ישמעאל שהם בני אברהם הרמוז בימין ולא בבני עשו שהם בני יצחק הרמוז בשמאל, לכך נאסר בשתיהן.


 


(צידה לדרך – לרבי יחיא צ'אהרי זצ"ל)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן