"ויאמר ה' אל אברם לך לך" (יב, א)
אברם לך לך בגי' גשם. לומר לך, שכל זמן שהגשם צרור בעבים אין הכל יודעים מה טיבו ולא נהנים ממנו, אבל משירד כולם יודעים שהוא גשם ברכה ונהנים ממנו. כך אמר הקב"ה לאברם לך-לך מארצך, אתה צריך ללכת ממקומך למקום אחר. אל הארץ אשר אראך ויצא טבעך בעולם.
(ילקוט רועים – לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)
"ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה" (יג, א)
פסוק זה רומז מוסר השכל כיצד יתנהג בדרך עבודת השי"ת ודרכי התשובה, שיהיו נעשים בהדרגה מוסיף והולך על דרך "והחיות רצוא ושוב", ושלא יהיו בפעם אחת שא"כ יתבטל מכל וכל. וכשיתנהג כך תגדל מעלתו וגם השטן אינו מתגרה בו ויזכה שיהיה אוהבו כמ"ש מלאך רע עונה אמן בעל-כרחו. וז"ש: ויעל אברם ממצרים, שתחלה יוציא עצמו לבד ממצרים שהם המדרגות התחתונות וז"ש הוא, ואח"כ ואשתו דהיינו מחשבתו ואח"כ יעלה עוד מדרגה שיעלה כל אשר לו ואז יזכה שגם יצה"ר יענה אמן בע"כ. וזהו ולוט עמו וזה שאמר הנגבה שהוא צד ימין שיהיה מיומן וטוב מאד. והבן.
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
"וישמע אברם כי נשבה אחיו" (יד, יד)
יש לדקדק, א. הפסוק מיותר מאחר שכבר אמר למעלה "ויקחו את לוט וכו' ויגד לאברם". ב. למה לא אמר כאן ג"כ כי נלקח אחיו אלא נשבה? ואפשר לתרץ בהקדים דברי הבעש"ט (אשר הובאו בספר תולדות יעקב יוסף תלמידו) שהאיש הנקי לגמרי מחטא א"א לו לראות רע בשום אדם כי לא יזמין לו ה' לראות רע. וכשרואה רע, ידע בבירור שיש בו שמץ מנהו אף אם הוא צדיק והזמין לו ה' ראייה או שמיעה זו ע"מ לשים לב לתקן הפגם ההוא. עד כאן. ונודע שמלוט יצאו נשמות קדושות וגדולות – רות המואביה ונעמה העמונית, ובפרט נשמות דהמע"ה ומלך המשיח שיצאו מהם. א"כ נמצא שכששבו את לוט נשבו ג"כ הנשמות העתידות לצאת ממנו. וזהו שאמר הכתוב: ויקחו את לוט ואת רכושו היינו ניצוצי הקדושה והנשמות שבתוכו המכונים בשם רכושו. מעתה אפשר לומר, שכשבא הפליט להגיד לאברם אמר בדעתו הטהורה: אם זימן לי השי"ת לשמוע דבר זה כנראה שיש לי שייכות במלחמה לתקן איזה דבר. ואז הבין ברוה"ק שנשבית נשמת מלך המשיח האחוזה באחיו, וז"ש וישמע אברם לשון הבנה. ובא הרמז ג"כ במלת נשבה שהיא בגימטריא משיח (עם הכולל).
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"ומלכי צדק מלך שלם וגו' והוא כהן לאל עליון" ( יד, יח) "וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל" (יד, כ)
היה שם בן נח בכור וקודם מתן תורה היתה הכהונה לבכורים והם היו מקריבים הקרבנות ולהם נותנים המתנות כנאמר ויתן לו מעשר. ועוד ששם בן נח היה בעל בית מדרש והלימודים וההתמדה בענינים הנעלים נקראים כהונה כמ"ש ובני דוד כהנים היו. אשר מגן צריך, אין לשון מגן אלא גנאי, שגנאי הוא לקב"ה שמסר בניי בידך וזוהי המלה שחטא בה מלכי צדק ובעבורה נסתלקה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם כמו שנאמר בתהילים: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק".
(מאור האפלה – לרבנו נתנאל בן ישעיה זצ"ל)
"ולישמעאל שמעתיך וגו' שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול" (יז, כ)
יש להקשות למה קדמו בני השפחה לבני הגבירה בדור אחד דהיינו יצחק שראוי היה לצאת ממנו י"ב שבטים כנגד י"ב נשיאים של ישמעאל, שכולם בני אברהם? ויש מפרשים שהיתה מעוברת רבקה בשנים עשר שבטים ואכלם עשו בבטנה ונשאר יעקב ויצאו תאומים ולפיכך יצא אדום משאכל דמם. ואפשר לתרץ כי י"ב שבטים הם כמו הפרי שהם העיקר שבשבילם נברא העולם. ואלו, הם כמו הקליפה שקדמה לפרי וסוף מעשה במחשבה תחלה. ומה שקדם דור אחד שתרבה להם זכות שלשת אבות והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
(עולת שלמה – לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
כתיבת תגובה