"ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף" (בראשית מ"ז, ט"ו).
פסוק זה המופיע בפרשתנו מזכיר לי פתגם שהיה נפוץ אצל אבותינו יהודי תימן, הפתגם אומר: "אשאבע מה הוא דארי מא מעא אלגאוע" (תרגום: השבע אינו יודע מה חש הרעב"). בנוסף לפתגם זה ישנם לאבותינו עוד אלפי פתגמים ומשלים שהיו שגורים בפיהם ופתגמים אלו היו בתימן יחודיים ליהודים בלבד. אציג לפניכם מספר פתגמים נבחרים בשפתם המקורית עם תרגומם ללשון הקודש:
"אלא צאחבק עסל – לא תלחסה כלה" (תרגום: אם חברך כדבש- אל תלקקנו עד תם).
"אסאל מגרב ולא תסאל טביב" (תרגום: הוועץ בבעל נסיון ואל תתיעץ ברופא).
"מן פקר, דכר זאבור אבוה" (תרגום: עת יתרושש, זכר במזמורי אביו).
"אלי ישתי אדאדח, מא יקול אח" (תרגום: הרוצה את היפה אל יאמר כואב לי).
"מא עוד וחדה ילצא" (תרגום: אין פלח עץ נדלק יחידי).
"אדעי באלעפייה לגי'רך, תגדהא לך" (תרגום: בהתמעט הונך – אוהביך ישנאוך).
ישנם עוד אלפי פתגמים ומשלים לאבותינו אך הגליון צר מלהכיל את כולם והמעוניין לדעת יותר יוכל למצוא את מבוקשו בספר "אוצר המשלים והפתגמים התימנים" וכן בספר "מצפונות יהודי תימן". פתגמים ומשלים אלו הינם חכמים ונבונים והם תוצר של אלפי שנות נסיון וידע שהיו לאבותינו יהודי תימן.
הערות והארות תתקבלנה בברכה ותבדקנה…
ברוכים תהיו…
כתיבת תגובה