מארי משה גיאת היה מתלמידי החכמים הגדולים בדורנו. צנוע, עניו ופרוש. היה קשור לרבותיו מתימן, ולא הפסיק לדבר עליהם בערגה עד יומו האחרון ממש. יחד למדנו נושאים שונים, ואתו ביררתי נוסחאות רבות. בין כתביו נמצאו שירים, תשובות בהלכה הערות על ספרים שונים ומסמכים רבים. להלן מובא רעיון אחד בעניין לפורים, עם טעם נחמד שהוא כותב ששמע בעי"ת צנעא, כפי שיצא מתחת ידו, בתוספת ציוני המקורות שהוספו תוך סוגריים.
אדם בן נון
וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים
מתוך כתביו של הר"ר משה בן מארי יחיא גיאת ז"ל
פורסם לראשונה בספר איגרת הפורים החדש מהדורת ה'תשע"ג
נשאלתי, איך יהיה תירוץ לדברי חז"ל על אגדת הגמרא (לא דק, שכן אין מקור הדברים בגמרא אלא במדרש משלי פרשה ט' על פסוק טבחה טבחה וכו') וז"ל, כל דברי הנביאים וכל המועדים עתידים לבטל, שנאמר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם (אסתר ט', כ"ח) ודרשה זו קשה, וכי אפשר שיבטל שום דבר מדברי תורה ומדברי נביאים.
תשובה.
דע ידידי, שיש לזאת הדרשה הרבה תירוצים, מהם בכתב ומהם בעל פה. רבי' יצחק בעל מנורת המאור תירץ בסוף פרק שנ"ו וז"ל, בזמן הגלות יקרה לישראל שיבטלו המועדות כשלא תבא צרה על ישראל, על דרך שכח ה' בציון מועד ושבת (איכה ב', ו'), ואז יבטל המועד מחמת הצרה. והראב"ד ז"ל בסוף הלכות מגילה להרמב"ם (פ"ב הלכה י"ח), פירש דברי הרמב"ם ז"ל באמרו שכל דברי הנביאים עתידים לבטל, וז"ל, דהיינו לימות המשיח, שלא יהיה עוד חוב עלינו קריאת ספרי הנביאים, אבל המגילה חיוב לעולם לקרותה, ע"כ. ובספר עוללות אפרים מאמר ש"א (עמוד ק"ב, מהדורת וילנא תרל"ז). תירץ בענין אחר, וזה עיקר תירוצו, כל התורה לא קיבלוה ישראל אלא מאונס, על דרך שאמרו חז"ל שהקב"ה כפה עליהם ההר כגיגית, ואמר להם, אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתם (שבת פ"ח ע"א). נמצא שלא קיבלו התורה אלא מאונס, עד שבאה גזירת המן וקיבלו התורה מרצון, וזה הוא שאמר הכתוב קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם (אסתר ט', כ"ז), דהיינו קיבלו דברי תורה, לפי שישראל היו יכולים לטעון שהם לא קיבלו התורה אלא מאונס, וזהו אמרם ז"ל, עתידים ליבטל, ועוד האריך ואני קיצרתי, עיין בספר הנזכר וינעם לך.
וזה מה ששמעתי בילדותי בהיותי בתימן עיר צנעא.
בסוף הימים עתידים כל דברי הנביאים וכל המועדים ליבטל, לא ח"ו שיבטלו, אלא שבני אדם יהיה כל סיפוריהם וכל שבחיהם רק בענין הגאולה האחרונה דהיינו ימות המשיח, ולרוב קשיו בעיניהם, כל אחד תמיה ומשבח כל הפלאים שראה ושהוא רואה, ולפיכך תמיד מספרים מה שהוא עתה לפניהם, ומה שכבר הלך, דהיינו הפלאים שכבר נעשו מימים קדמונים כבר הם יודעים וידועים, מה (שאם) [שאין] כן סיפורי ימות המשיח דבר חדש הוא, וכל אדם משתוקק לשמוע, ונמצא כאילו בטלים מקריאת ספרי הנביאים. וג"כ המועדים, לרוב הטרדות בסיפורים, לא נושאים ונותנים בעניין המועד, ונמצא כאילו בטל, על דרך מאמר הנביא ביום ההוא ובעת ההיא לא יאמר חי ה' אשר העלה אשר העלה את בני ישראל מ[ארץ] מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה וכו' את ישראל (מאשור) מארץ צפונה (ירמיה כ"ג, ז'-ח').
.jpg)
כתיבת תגובה