מבוא ותולדות מאת מארי עמרם קורח זצ"ל
חדוה והרחבת הדעת, שמחת לבב וצהלת הפנים, הפגת ליאות ושכחת יגון ודאגה, זו סגולת השיר המשכר רוממות נפשית, צלילות המחשבה ועליצות הלב.
גדולי הדורות בהכירם זו תכונת נפש האדם, היטו רגעי כושר אלה לאפיקים המחדירים את הרוממות, לאל עליון. העליזות, לשבחו וגדולתו. בעצמם עמדו וחיברו שירה, העשויה מרקחת של תחינה ושבח, מסור ואמונה, הלכה ואגדה. להמון העם הנגוש בצרות הגלות וטרוד בהבלי הזמן הקנו עי"ז ידיעה בקל הלכה למעשה אמונה ובטחון, ללמדנים שבהם לשנן לזכרון ברגעי שגב אלה. רס"ג, ריה"ל, רשב"ג, ראב"ע ועוד, נושאי שירתם שבח ותחנון ליוצר כל אמונה ומוסר והלכות ערוכות,המפורסמות שבהם, האזהרות ומניני המצות, סדרי עבודת הקרבנות וכה"ג דיני תפילין מועדים עד שהקיפו כל אשר חייב להזין רוחו איש יהודי.
במסלה זו הלכו למעלה ממאתיים משוררי ישראל בגולת תימן הדוויה, בראשם משפחת משתא ובחיר בניה מורינו ורבינו רב "שלם שבזי" זצ"ל. שיריו, גדולתו בתורה, צדקתו וקדושתו במעשים, הגיע שמעם לכל פזורי ישראל. רבי שלם, הקיף בשירתו חידה ומשל לסחוט חיוך מפיות השטופות זעקות השעבוד, שבח ותחנה לגאולה ובנין המקדש, מקרא ומדרש, הלכה ודעת עד הגדיל בקבלה. אלמלא העניות שניוולה גולת תימן, היתה יצירתו משמשת מקור ונדבך לעשרות כרכים החושפים חידושים ומסורת בכל מקצועות היהדות וחכמת עם ישראל.
מטעם זה היחס לשירתם הוא כעסק בתורה. הרב שבסיבה פותח בית ראשון וסוגר בבית אחרון, המשוררים אנשי שם יר"ש ובעלי קול ערב. משורר אחד שר פסקא והשני יש שצריך פעמים לחזור עליה ופעמים עונה לו ההמשך. מקור לדרך זו, מוכח מברכות ל"א א', אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר, אמר להן ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן, אמרי ליה אנן מה נענה בתרך, אמר וכו' ע"ש. הציבור חלילה לו לחלל השיר בשיחה כל שהיא, אזנם כאפרכסת עושים, רגע צוהלים, רגע מזילים דמעה. לא אחת מופסקת הנגינה לביאור או דברי כיבושין תוך ציטוט הנאמר. מחזה של עולמות עליונים נראים ולא ניתן להמחיש זה. (השוה סדר זה לסדר שמחת חג סוכה שכ' הרמב"ם, שלהי הלכות לולב).
זכות מיוחדת לרבי שלם זצ"ל כי כל שיריו ירחשון בפי כל, חיים ושמושיים במרוצת הדורות ולא יצירה יפה וכתבוה לעיון בלבד. זכות משנה פורשה שירתו כדרך שמפרשים ספרי תלמוד ומקרא. ראש להם הגאון כמהר"י קורח זצ"ל, שעל אישיותו תולדותיו שיטתו וחבוריו בכללם, כבר הרחבתי מעט במבוא ל"משכיל דורש" שבס"ד הו"ל בשנת התשכ"ד.
מבוא והערות מאת הרב יחיא בכה"ר נתנאל אלשיך זצ"ל
ישמחו המשוררים ויגילו המשמחים בשירי שר השרים הר"ש שבזי ובשירי חביריו ז"ל, לשבח בהם לה' ולהודות ולהתפלל לפניו, כתובים ברוח הקדש מלאים יראת ה' טהורה תורה ומוסר, מושפעים ומלווים כסופים וגעגועים לשיבת ישראל לארצם, לגאולה השלימה ולבנין בהמ"ק שיבנה בב"א.
אם אמנם חכמת השיר מצאה לה קן בתימן אצל הרבה משוררים אבל הקן שכן במיוחד בבית משפחת שבזי. הסבא ר' ישראל ובנו ר' יוסף ור' שלום בנו של ר' יוסף וגם בניו של ר' שלום היו משוררים. ר' שלום ז"ל הגדיל והפליא לעשות בשיריו הרבים עד מאד. מקובל, שהשירים הנמצאים כיום בידינו אינם אלא שרידים משיריו.
אומנותם בשיר
בקיאות רבה מאד דרושה לשם חיבור שירים אלו, הבנויים על יתדות ותנועות. מה שיש בדלת צריך שיהיה כמו כן בסוגר. גם כל הבתים של השיר בנויים ע"פ הסוגר של הבית הראשון והמשורר סוגר כל בית מהשיר באותו משקל עד הסוף, ויש הרבה שירים שהדלת של כל חצי בית מהשיר סוגר למשל באות בי"ת, והסוגר חותם למשל באות פ', וככה הוא בונה השיר עד הסוף באותם המשקלים.
חכמת המשוררים
מתוך שיריהם ניכר שלא רק היו בקיאים בחכמת השיר ומשקלו, אלא בקיאים היו בהלכה בנגלה ובנסתר בקיאות עצומה. גם בחכמת התכונה היו בקיאים מאד,…….
נוסף לזה הם שלטו גם בשפות זרות כפי שמעיד ר' יוסף שבזי על אביו, ר' ישראל זצ"ל שהיה בקי בשפת פרס והודו וז"ל (בשיר התחיל טיר אלגון) "לגאת פארסי והנדי, יכט אלכל בידה" (כלומר מכיר שפת פרס והודו וכותב הכל בידו).
כוונת השירים וקדושתם
שירי הרש"ש וחביריו חוברו בלשון הפסוקים כשיר השירים שעליו אמרו חז"ל שהוא קודש קדשים משל לחתן וכלה, והנמשל, הקב"ה חתן, וישראל, כלה. ועל כן אסור להשתמש בפסוקים משיר ה שירים כשירי חול, (כשם שעושים זאת היום לדאבוננו הזמרים בכל מיני מקומות, והופכים את שר השירים לדברי חול ואהבה בעוה"ר). בסנהדרין (דף קא.) הזהירו חז"ל על זה ואמרו "כל הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר וכן הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, והתורה חוגרת שק וקובלת לפני הקב"ה על זה" וכו'. איסור זה אמור גם על שירי הרש"ש וחביריו כי אין הכונה כפשטן ח"ו אלא הם משל ונמשל כשיר השירים וח"ו לשמוע ולפנות לדברי א. צ. אידלזון מדפיס שירי הרש"ש, ששם מעייניו להתל ולהלעיג "כמתלהלה היורה זקים" וכו', ולפעמים מלעיג גם בגלוי כידוע מהקדמתו לספר השירים ובספרו הקטן "יהודי תימן וזמירותיהם".
שיריו אמורים כלשון התנ"ך
כל רואה, ירה, כי השירים רובם מיוסדים על הכסופים לגאולה ועל ביאת משיח בן דוד ובנין בית המקדש, ואמורים במקומות רבים כלשונם של פסוקי גאולה מן התנ"ך, בלשון הוה ובלשון עבר, משום כך יש שניצלו למצוא צל ולהטעות לומר כי הרש"ש כתב כמה שירים לכב' משיח השקר שבתי צבי, אם אמנם יכול לקרוא שחכם מישראל יחשוב ככה, כי ידוע שיש שספרו בתחלה עד למרחוק על שבתי צבי שבחים וענינים נפלאים, ואפילו בתקופת ר' עקיבא הרבה נטו להאמין כי בר כוכבא הוא המשיח ואין בזה פגיעה בכבודו כידוע.
אבל כאם הדברים ברורים שהמלים בהן השתמש הרש"ש לקוחות מן הפסוק כשאר שיריו, ולכן שירו וזמירו "זמירות מכנף ארץ שמענום צבי צדיק במזרחה וימה" לקוח הוא מן הפסוק בישעיה (כ"ד ט"ז) "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וכו'". עיין ברש"י והמפרשים שהפסוק מדבר על כל צדיק וצדיק. וזהו שאומר הרש"ש ישרים הולכים תמיד ביושר, נקיים הם בלי עון ואשמה, שמועתם לטוב כולם ברורים וכו', ואמר "שמענום" כלשון הנביא "זמירות שמענו".
גם מה שכתב בשירו (משוש חתן) שמעתי, שיר מכנף ארץ קול אומר כי בא ילוד פרץ ובן אמה נפל ביד קרץ, על שם העתיד. ומה שאמר "קול אומר" מלים אלה לקוחות מן הפסוק "קול אומר קרא", ובשירו הוא מתכוין למאמר הכתוב קול צופיך "נשאו קול יחדו ירננו", שהנביא אמר עבר במקום עתיד "נשאו" במקום "ישאו" אעפ"י ששאר הפסוק נאמר בלשון עתיד" ירננו", "יראו". ומה שאמר בשירו "כי בא" ילוד פרץ, זהו כלשון הפסוק (מלאכי ב') ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא. ועיין ברד"ק בפסוק "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" (ישעיה מב טז) וז"ל עבר במקום עתיד וכמוהו רבים ובדברי הנבואות ברוב העתידות כאילו נעשו, ע"כ.
ועוד ראיה חותכת שר' שלום שבזי השתמש כאן בלשון הפסוקים ואין כוונתו על שבתי צבי או זולתו, שהרי הוא אומר ובן אמה "נפל" ביד קרץ (בלשון עבר), והוא רואה ויודע שבן האמה עדין הוא בתוקף מלכותו בכל הארצות שתחת ממשלתו.
ומה שמביאים אסמכתא לדבריהם ממה שחתם בראשי החרוזים של השיר אדון הכל מחיה כל נשמה שבו כתוב הבית הזה "זמירות וכו'" שראשי החרוזים אלשבזי ש"ץ וטוענים ש"ש"ץ" זאת היא ר"ת "שבתי צבי, אין לראייתם זאת שחר ולא שום יסוד, ומלה זאת (ש"ץ) נמצאת בהרבה שירים וגם בספרים כ"י שכותבים פלוני ש"צ והיא ר"ת שמרו צורו, ולפענים כותבים שצ"ב והיא ר"ת שמרו צורו בוראו.
ומה שנזכר בשירים רבים הן בעברית והן בערבית, הכנוי צבי התכוון במקומות אחדים על הקב"ה שנמשל לצבי כמאמר חז"ל על פסוק דומה דודי לצבי וכו', ובהרוב התכוין על משיח צדקנו שגם הוא נמשל לצבי בפסוק הנ"ל, עיין בשיר השירים רבה ובשאר המפרשים.
וכן כל מה שתמצא בדברי המשוררים חכמי תימן "כי בא מבשר" וכדומה, כוונתם כנ"ל, שבקרוב יהיה כך רק צריך תשובה ומעשים טובים כמאמר הכתוב "היום אם בקולו תשמעו".
כתיבת תגובה