מנהג תימן לקבל את השבת מוקדם ולהתפלל תפילת ערבית של-שבת מבעוד יום, ויש לכך סימוכין.

חשוב לדעת כי – לדעת רוב הפוסקים 'תוספת שבת' היא מדאורייתא.

הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים (בין השמשות) הוא ספק יום ספק לילה, וחובה להחמיר בו בכל דיני שבת, ולכן יש לחוש לזה ולא להיכנס לספק חילול שבת, *ולקבל את השבת הרבה קודם לכן, ולקיים 'תוספת שבת'* היינו להוסיף מחול על הקודש, *ולא להתפלל תפילת מנחה של חול ביום שישי בשעה מאוחרת,* אלא להקדים, ולהרחיב את גבול השבת, גבול הקדושה. *שמצווה מהתורה, להוסיף מהחול על הקודש.*

וכבר ציינו שתוספת שבת על-פי רוב הפוסקים היא מדאורייתא ( מהתורה ) ולכן וודאי שיש להשתדל בזה מאוד.

*| מקומות שבהם המניין מתכנס מאוחר |*

לאלו המתעכבים ביום שישי ומתחילים מנחה של חול לאחר זמן כניסת השבת כפי שמופיע בלוח שנה, וכתוצאה מכך החזן מסיים את תפילת מנחה וכבר שקעה החמה, הרי הפסידו 'תוספת שבת' ( הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא ספק יום ספק לילה ).

לכן, העצה היחידה לכך היא, להקדים ולהתפלל מנחה מבעוד יום, ולאחר מכן לקבל את השבת לפני זמן השקיעה.

*ובמקום שבו המניין מתפלל מנחה ומסיים בספק שקיעה או אחר השקיעה, ראוי (צריך) להקדים ולהתפלל מנחה ביחיד, כדי להספיק לקבל תוספת שבת לפני השקיעה, שהרי מצוות 'תוספת שבת' לפי רוב הפוסקים היא מן התורה והיא עדיפה על המצווה מדרבנן להתפלל במניין* (שש”כ מו, ה).

ואם התעכבו והגיע זמן סמוך לפני השקיעה ( כפי שמצויין בלוח השנה ) לא ימתינו הציבור אפילו לאדם גדול, כדי שלא יבטלו מצוות קבלת שבת לפני השקיעה, ומצווה לזרז את הציבור כדי שיקבלו את השבת לפני שקיעת החמה.

[ ורבים נוהגים לקבל את השבת לכשמגיעים לפיוט 'לכה דודי' ששם אומרים 'בואי כלה ..' וכדי שיחשב לתוספת שבת, צריכים לומר לפני השקיעה ].

*| מנהג אבותינו הקדושים |*

*מנהג יהודי תימן להקדים מאוד את כניסת השבת* ובכך לא רק שהיו זוכים בתוספת שבת, אלא גם זכו לאמר 'יום השישי' בעוד אור יום שעוד לא החשיך ממש.

*ומדקדקים שתהיה אמירת "יום" הששי, ויכולו וגו' כמשמעה מבעוד יום.*

√ ובעניין זה, למי שרוצה לעיין, אפשר לעיין גם

בשולחן ערוך המקוצר – אורח חיים חלק ב', סימן נ"ח – הלכות תפילות שבת (למנהג יהודי תימן):

[א] *מנהגינו להקדים תפילת ערבית של שבת יותר מבימות החול,* ונכון הוא, כדי להקדים הַקְבָּלַת־שבת בכל מה שאפשר, רק שיהא מפֵּלֶג־המנחה ולמעלה.

ואף שנוהגין להתפלל כל ימות החול ערבית בזמנה, דהיינו בצאת־הכוכבים, *וגם שבימות החול מתפללים מנחה בשעה שמתפללים עתה ערבית, אעפ"כ ( אף על-פי כן) אין חוששין בזה בתפילת ערבית של־שבת וכן ביום־טוב*, שיש בהם מצוה להוסיף מחול על הקודש{א}. (ועיין לעיל סימן נ"ז סעיפים ב' ג').

וכיון שמפלג המנחה נחשב לילה לעניין תפילה, הוא הדין לעניין קרית שמע, אעפ"י (אף על פי) שהיא דאורייתא {ב}. *ומדקדקים שתהיה אמירת "יום" הששי, ויכולו וגו' כמשמעה מבעוד יום*{ג}:

• מקורות:

שו"ע המקוצר, אורח חיים חלק ב', סימן נ"ח.

שו"ע סי' רס"א ס"ב.

יומא פ"א.

מכילתא שמות כ', ח'.

הכלבו סי' ל"א.

רי"ף ור"ן ביומא פ"א.

יראים סו"ס רע"ד.

תוספות בברכות כ"ז, ריטב"א וסמ"ג ועוד.

שו"ת הרדב"ז סי' אלף תפ"ו שם סובר שגם להרמב"ם תוספת שבת ויו"ט מה"ת.

מ"ב ס"ק י"ט, ועוד.

מ"ב ס"ק ס"ד, מ"ב סי' רנ"ו ס"ק א'.

ועוד מקומות.

• הסבר כללי:

*• מהו זמן בין השמשות? ומהו זמן צאת הכוכבים?*

מיד לאחר השקיעה מתחיל זמן ביניים הנקרא בין השמשות, שנחשב לזמן מעבר בין יום ללילה. זמן זה מסתיים עם צאת הכוכבים.

• צאת הכוכבים – יש בזה מספר שיטות חישוב, המנהג הנפוץ ביותר הוא ש 18 דקות לאחר השקיעה, הוא זמן צאת הכוכבים ( ויש בזה מספר שיטות, 20 דקות ויותר ).

עד כאן בקצרה ובתמצות

בברכת התורה

ישי חג'בי