ספור זה קבלתי בעל פה מאחד מזקני יהודי תימן. תדהמה כבירה הכתה את הקברן הממונה על בית-הקברות, כאשר יום אחד מצא בתוך זר עשבי בשמים הנקראים "ריחאן" שהונחו על גופתו של מת, מכתב הכתוב בכתב יד פשוט. כאשר סיים הקברן את קריאת המכתב עד תומו נבוך כפי שלא היה מעודו, הואיל והמכתב מיועד היה, לא פחות ולא יותר, אלא אל הקב"ה, וזה לשונו: