היתה שנת בצורת שנת רזון, לא מחיה ולא מזון, כל בעלי כרבולת, תורנגול ותורנגולת, לא מצאו מכולת, אין גרעין ואין שבולת, עמד התורנגול הגדול ויקרא, היאספו אלי כל בעלי מקרא, תורנגולות ותורנגולים, הקטנים עם הגדולים, הנה הרעב כבד עלינו, ולמה נשב עד מותנו, אנחנו וכל משפחותנו, לכן שמעו כל יוצאי ביצה, הנה נא מצאתי עצה, נלכה יחד אל הכפר, נפשוט בשדה ובכר, אולי נמצא מעט בר, ונאכל ונשיב את נפשנו, אנחנו וכל טפנו, הלא ידעתם דבר העם ומשלו, משנה מקום משנה מזלו, ועתה...