הוא התבלט במנהיגותו וכושר הנהגתו התבטא בכל תחום שעסק בו. הוא היה נחשב מעין שר החוץ של המשפחה, בעוד אחיו הרב יוסף סלימאן עסק בעיקר בהנהגה הרוחנית. בדיונים בפני שופטים מוסלמים ובפני דיינים יהודים, כמיצג אנשים שפנו אליו, היה נוהג ביד רמה. הוא הכיר את ישובי צפון תימן והיה מבקר בהם בהזדמנויות שונות. השלטונות ראו בו אדם נאמן והוא נתמנה להיות גובה מס הגזיה (מס החסות).
