עשיר גדול, יהודי מעיר מנאכה הסמוכה ללמחוית, ששמו נחום, היה מלווה כספים לערבים בסביבה בתקופת היובש שלהם, ואלה, עם אסיף יבולי הצאפי (הקפה) מכרמיהם, היו מחזירים לו את כספו בתוספת ריווח. שנה אחר שנה הלווה להם היהודי את כספו בהקפה, והם תמיד החזירו את ההלוואה במועד. דבר שנטע אמון בינו לבינם. והנה קרה מקרה, שערבי אחד, שמו עבדאללה, הצטבר אצלו חוב גדול מכמה שנים ולא השתדל לפרוע את חובו. מפעם לפעם פנה אליו היהודי בדרישה להחזיר לו את כספו, וזה לא התכחש לחובו, אלא דחה תמיד את זה בלך ושוב.
