הראב"ד זכה לכינוי "מרי אלעוציהּ", היינו רב המקל, וזאת עקב תקיפותו בהנהגתו. וכאשר היה רואה בחורים צעירים בתחילת הלילה יושבים בטלים, היה מכה בהם במקלו ואומר: כל ישיבה שאין עמה לימוד תורה גוררת עבריינות, וכך היו מתפזרים בבהלה לבתיהם. כך היא דרכם של רבותינו מאורי הדורות שהתהלכו בתוך העם לראות היכן הפירצה קוראת, ואיך לגדור בעד הפירצות. ולכן כל יהדות תימן זכתה להיות סולת נקיה עד לתקופת חיסול גלות תימן, שאז נכנסה בתוכם תרבות אנשים חטאים, תרבות ארצות חדשות, והמציאות היא כואבת ועגומה.