מעשה ביהודי שעזב אשתו ובנו בתימן. ונסע לארץ ישראל. לאחר שנסע מתה האשה ונשאר הבן. המוסלמים טענו שהוא יתום, ויש לאסלמו בעל כורחו. היהודים טענו שאין לראות בו יתום. כי אביו חי בארץ ישראל. טענו הערבים: אדרבה, יהודי שנסע לארץ ישראל רכושו מוחרם והוא נחשב למת ועל כן הילד נחשב ליתום. ואכן. הילד נלקח ונמסר לגידול בביתו של אחמד, בן האימאם יחיא עם בני אותו גיל. כשנודע לאב שאשתו מתה והבן נלקח על-ידי המלכות. חזר מארץ ישראל לטפל בשחרור בנו. התקיים דיון ממושך והחליט מי שהחליט לשאול את פי הילד, בידעו שהילד שהתאקלם בביתו של אחמד. ושלא הכיר את אביו יבחר בישיבה בביתו של אחמד. הילד הובא לפני האימאם, והאב שאל את בנו אם הוא מסכים ללכת אתו. הילד ענה. שרוצה להישאר אצל חברו, בנו של אחמד. לשמע הדברים האלה. פרץ בבכי מר. ושאל: למה תגזלו את בני, אם אני לא יכול להשפיע עליכם להחזיר את בני, השם יעשה משפט ביני וביניכם. שבור ורצוץ חזר לארץ ישראל לימים יצאו שני הילדים בנו של אחמד וחברו היהודי לטייל בגבעות המוריקות של צנעא במכונית. בדרכם בטיול התדרדרה המכונית בה טיילו לתהום. והתרסקה יחד אתם. הבריות והאימאם תלו מקרה מותם בצערו ותפילתו של האב. והיה הנושא לשיחת הכל. אכן, יש להיזהר מלפגוע ביהודי !