בתימן היה יהודי עשיר ולו שכן ערבי. תמיד היו מתווכחים על ענינים שונים, גם עניני דת. הערבי היה אומר שהכל נוהג על פי הדין וכי המלך מנהיג את עמו על פי אמות הצדק והדת ללא משוא פנים. היהודי היה מכחיש את הדבר ואומר כי השוחד קובע את הנהגת המלך וכי אין דבר העומד בפני הכסף המרכך לבבות קשים. יום אחד מת כלבו של היהודי והוא קברו בין קברי המוסלמים. התלוננו עליו בפני המלך והוא נקרא אליו. אמר לו: יהודי, למה קברת את כלבך בין קברי המוסלמים? השיב: הכלב היה דתי, ירא שמים ונדיב לב, הוא ציוה שנקבור אותו בין קברי המוסלמים, שניתן לך עשרה ריאל ולמשנה שלך, הקאדי, ניתן שני ריאלים כדי שישנה לו פרק מן הקוראן לעילוי נשמתו. אמר המלך: ומה שמו ? השיב היהודי: מסעוד. אמר המלך: אללה ירחמה אלצנו מסעוד.