הנה לך מעשה מפורסם ונודע בשער. באחד הכפרים היה ילד "מעיק" שסבלו הוריו ממנו מאד. בכל יום ויום היה אוכל הילד הרבה מאד ועם כל זה היה בוכה ומילל. פעם אחת הכניסו אביו בלילה אל חדר אפל והוא עמד מאחורי הדלת מצר על בכיו המר של בנו. והנה נדם קולו של הבן ואוזן האב קלטה שיחה ויקשיב רב קשב וישמע קול אומר: "סבא בא מה שלומך"? ויען קול כקולו של הבן: "אכן מצוין נותנים לי כל טוב ואני אוכל לשובע"… והאב מחריש ומשתאה. ויכנס אל החדר וידליק את האור ויפרץ הבן בבכי שוב. באה האם ותזעק על בעלה לאמר: הילד בוכה מרה ואתה עומד ומסתכל. ויען לה הבעל ברגזה ובחרדה: שמעי נא ! בי נשבעתי כי לא יקבל הילד ממנו מעתה והלאה אלא מכות רצח עד כי ירד ביגון שאולה. ואם תעיזי לטפל בו אמיתך אף את אתו. ובלילה הבא הכניס האב את הבן שוב לחדר אפל ועמד מאחורי הדלת להקשיב והנה שוב שיחה ושאלה: "סבא סבא מה שלומך?" ויען הילד. רע רע סובל אני עכשיו עד מאד… טוב לנו כי נשיב את בנם להם. וישיבו השדים את הילד ויסתלקו. מן אז והלאה היה הבן שקט ונחמד וירגישו ההורים כי זהו בנם האמתי.