ח' – וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ – כאן תיבת וַיַּחַץ בטעם מפריד, ולקמן (לג א) וַיַּ֣חַץ בטעם מוליך.
י"א – וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי – יבטא היו"ד בתיבת הָיִיתִי כמשפטה שלא יישמע הָאִיתִי.

פרק ל"ב

ה' – לַֽאדֹנִ֖י – האל"ף נחה ואינה יוצאת במבטא, וכן בהמשך הפרק.

ז' – מֵא֥וֹת – יבטא התיבה כמשפטה שלא יישמע מְאוֹת.

ח' – וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ – כאן תיבת וַיַּחַץ בטעם מפריד, ולקמן (לג א) וַיַּ֣חַץ בטעם מוליך.

י"א – וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי – יבטא היו"ד בתיבת הָיִיתִי כמשפטה שלא יישמע הָאִיתִי.

ט"ו –  עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם, רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד.וכן בהמשך הפרשה גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת (פסוק טז) תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י (פסוק ל) עַל־לֵאָה֙ (לג א) עַל־לֵ֥ב (לד ג) לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם (שם טו) בְּהִמּ֥וֹל לָ֙נוּ֙ (שם כב) וְאֶל־לֵוִי֮ (שם ל) וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ (לה א) וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ (שם ג) עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב (שם כט) אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ (לו ו).

ט"ז – וַעְיָרִ֖ם – העא"ן בשווא נח.

י"ח – לְמִי־אַ֙תָּה֙ – האל"ף בתיבת אַתָּה בפתח ומלעיל. וזהו אחד מהמקומות שנמסר עליהם במוסרה שהם יוצאים מן הכלל כי בדרך כלל תיבת אַתָּה בה האל"ף מנוקדת בפתח קריאתה מלרע.

כ"ח – מַה־שְּׁמֶ֑ךָ – השי"ן בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק. וכן בהמשך הפרשה הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ (פסוק ל) אַצִּֽיגָה־נָּ֣א (לג טו) וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ (לה ג).

ל' – לָ֥מָּה זֶּ֖ה – תיבת לָמָּה מלעיל והזא"ן בתיבת זֶּה בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן ובהמשך הפרשה מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ (לג ה) לָ֣מָּה זֶּ֔ה (שם).

ל"א – פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים – ייתן לב בקריאתו שלא להשמיט את האות אל"ף בתיבת אֶל. וכן יקפיד בכל כיוצא בזה.

ל"ב – וַיִּזְרַח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא. וכן בהמשך הפרשה אֲשֶׁר־ל֣וֹ עׇרְלָ֑ה (לד יד) וייזהר ביותר בפסוקים הבאים וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹדִ֖ים (לה י) וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹדִ֜ים (שם יא) קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין (שם יח).

פרק ל"ד

כ"ט – שָׁב֖וּ – הטעם בבי"ת וקריאתה מלרע מלשון שִׁבְיַת שֶׁבִי, שָׁבוּ מלעיל הוא מלשון שִׁיבָה וחזרה.

פרק ל"ה

א' – וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ –אין דגש בשי"ן בשונה מהפסוק (לקמן ג) וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם. הטעם לכך מפני ששתי תיבות המוקפות במקף נחשבים כתיבה אחת (והה"א נדחקת החוצה), ודגש חזק יבוא אחרי תנועה קטנה ולא אחרי תנועה גדולה ולכן כאן שבא אחרי תנועה גדולה (צירי) לא בא אחריה דגש, ולקמן שבא אחרי תנועה קטנה (פתח סגול) יבוא בה דגש.

י"ד – וַיִּצֹ֥ק – הצא"ד רפה. אע"פ שדינה בדגש מפני שבאה אחרי חירק חסר שהיא תנועה קטנה ואחריה בדרך כלל יבוא דגש.

כ' – קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל – תיבת קְבֻרַת קריאתה מלעיל.

פרק ל"ו

ל"ח – עַכְבּוֹר – יבטא הבי"ת בחולם כמשפטה שלא תשתנה המשמעות. וכן בפסוק הבא.

ל"ט – פָּ֑עוּ – הטעם בפ"א וקריאתה מלעיל.