ילד יהודי בשם מנחם נחטף על-ידי הערבים, במטרה להרגו ובדמו לרפאות מצורע ערבי. כך הערבים מאמינים שזה ריפויו.

כל נסיונם של הוריו והקהילה למצוא את הילד עלו בתוהו. אביו של הילד, שניחן בתבונה הלך לצנעא המוסלמית לעסוק בתיקוני כלי חרס ובניקור ריחיים, שתי עבודות אלה היו בזויות אצל הערבים והיהודים עסקו בה בבתיהם של הערבים. אביו של הילד שאל וחקר איה מקומו של המצורע. וכך, נודעה לו הסביבה.

מיד קבע שם מקומו. הסתובב ברחובות בהם נמצא החולה והכריז על עבודתו: מנקר ריחיים. מתקן כלי חרס. אב הרחמן. שלח פרנסה לי ולבני ובראשם מנחם ינחמני ויבוא אלי. כך הסתובב כל היום עד לפנות ערב.

הבן שמע קול. והבחין כי זה קולו של אביו. פתח את חלון החדר בו היה כלוא. רמז לאביו ואביו ראהו. קפץ מהחלון לידי אביו, וזה לקחו, והסתלק אתו לבית הכנסת: להתפלל מנחה וערבית. ולהודות לשם על הנס הגדול.

אגב, חשוב לציין, כי משעה שנעלם בנו. נדר, שאם ימצאנו יתן תרומה לקופת רבי מאיר בעל הנס. בכל בתי-הכנסת מצויות קופות של רבי מאיר. ואנשים שאבד להם חפץ, נודרים לרבי מאיר. ועל פי רוב החפץ נמצא. הכספים הנאספים בקופות של רבי מאיר נשלחים לארץ ישראל באמצעות שליח מיוחד. זכותו של רבי מאיר בעל הנס תעמוד לנו.