פרק ל"ה

ז' –  וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרק וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים (פסוק כג).

י"ח – יִתְדֹ֧ת – יבחין בין מבטא האות תי"ו רפויה למבטא האות דא"ל רפויה. לפי שמבטאם קרוב פעמים בולע אחת מן האותיות.

כ"ד – תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ – תיבת תְּרוּמַת מלעיל מדין נסוג אחור. מפני שתיבת כֶּסֶף הסמוכה נקראת מלעיל, הורחק הטעם בתיבת תְּרוּמַת להברה הקודמת, כדי שלא יהיו שתי נגינות סמוכות זו לזו (תְּרוּמַת מלרע וכֶּסֶף מלעיל) שקריאתם קשה יותר.

כ"ה – חַכְמַת־לֵ֖ב – כאן תיבת חַכְמַת החי"ת בפתח, ולקמן חׇכְמַת־לֵ֗ב (פסוק לה) החי"ת בקמץ. כאן הוא לשון תואר לאשה שהיא חכמת לב, ובהמשך הוא לשון שם עצם שהעוסקים במלאכת המשכן התמלאו בחכמת לב. ויעיד על זה התרגום שכאן תרגם חַכִּימַת לִבָּא ושם תרגם חַכִּימוּת לִבָּא.

פרק ל"ו

ד' – אִֽישׁ־אִ֥ישׁ – מנהגינו שיזקוף מעט תיבת אִישׁ הראשונה למרות שמנוקדת בטעם מוליך, וכן בכל מקום שבאו שתי תיבות דומות ברצף.וכנראה הטעם שלא יישמע אִישִׁישׁ.

ל"ו – וַיִּצֹ֣ק – אין דגש בצא"ד. וכן בהמשך הפרשה (לז ג,יג. לח ה).

פרק ל"ז

ג' – וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת – כאן תיבת וּשְׁתֵּ֣י בטעם מוליך, ובהמשך הפסוק וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת בפשטא.

י"ב – וַיַּ֨עַשׂ ל֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.

י"ט – בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ – הקו"ף בדגש חזק מפני שבאה אחרי פתח וכן בכל מקום אחרי תנועה קטנהיבוא דגש חזק. ובהמשך הפסוק בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד ללא דגש משום שאחרי שווא לא יבוא דגש.

פרק ל"ח

י"ט – וְעַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה – כל תיבות עַמּוּדֵיהֶ֣ם בפרק זה באו בטעם מוליך חוץ מפסוק זה שמנוקד בפשטא.וכן בסוף פרשת תרומה, והלא דבר הוא.