טז, י. וישמע משה ויפל על פניו.
יש מפרשים ובכללם רס"ג שנפל על פניו לבקש חזון ונבואה מהי"ת. ואפשר כי לא הבין משה דברי מחלוקתם באומרם ומדוע תתנשאו אם רצונם לחלוק הכהונה והמלכות ביחד, או על אחד מהם, שאם היתה מחלוקתם גם על המלכות לא היה מקפיד, שהרי הוא צווח האנכי הריתי וגו', אבל אם מחלוקתם היא על הכהונה אין לה תקנה שהזר הקרב יומת כתיב בה, ומפני טרדת הלב שהיה לו אז באותה שעה וגם שהם עומדים עליו לבלבל דעתו לכן – ויפל על פניו כדי לכוין דעתו ואז יוכל לקבל הנבואה. וזהו הטעם שהפפי"ן לפופי"ן כאן, להעיר שהוא כדי לכוון דעתו למעלה מעלה לא כנפילת פנים שנא' בבלעם שהיה נפל וגלוי עינים מפני טומאת הערלה שהיה ערל, אבל משה גם שנפל על פניו נכנס הוא בכונתו לפני ולפנים ומבינה נביאים.
