החברים שלנו נהנים מהנחות, צוברים נקודות, ומקבלים מתנות! התחברות/הצטרפות
דלג לתוכן
לחץ כאן
שיעור בספר שלחן ערוך המקוצר סימן נ"ד – הִלְכּוֹת קדושת השבת, נמסר בשנת ה'תש"ע בבית כנסת התימני בכפר "חראש" סמוך ליישוב ריידה שבארץ תימן מאת מארי שלמה חלה שליט"א
טקסט ההלכות
[א] שבת קודש, היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה, לדעת כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי{א}, והוא יסוד האמונה. ואמרו רבותינו ז"ל{ב} שקולה שבת ככל המצוות. כל המשמר את השבת כהלכּתו כאילו מקיים כל התורה כולה{ג}, וכל המחלל את השבת כאילו כופר בכל התורה כולה{ד}. וכן הוא אומר בספר עזרא{ה} ועל הר סיני ירדת וגו' ואת שַׁבַּת קדשְךָ הודעת להם, ומצוות וחוקים ותורה וגו'{ו}:
[ב] כל המחלל שבת בפרהסיא, הרי הוא כגוי לכל דבריו. שאם נגע ביין, נאסר. והפת שאפה, דינה כפת של־גויים. וכן התבשיל שבישל, הוא כבישולי גויים (וכמו שיתבארו הלכּותיהם בס"ד להלן בחלק יורה־דעה סימן קל"ז וסימן קמ"ז). ופרהסיא, היינו בפני עשרה מישראל. ולאו דוקא כשעשה העבירה בפניהם ממש, אלא גם כשהוא יודע שיתפרסם להם אחרי־כן{ז}:
