אמירת הפיוט הקדוש 'בר יוחאי', אשר חיבר הרה"ק רבי שמעון לביא זצ"ל, נפוצה בכל קהילות ישראל וביתר שאת בק"ק תימן, שבה התקבל לאמרו בכל ערב שבת בתוך סדר קבלת שבת. גם מהרי"ץ העלה פיוט זה בסידורו עץ חיים (דף קא ע"ב), וקודם לכן הקדים וכתב על פי ספר תיקוני שבת (דף ו ע"ב) בזה"ל: 'פזמון נאה מארץ ישראל, שמסדרין בכל ערב שבת וסדר קבלת שבת על קבר רשב"י ע"ה, וזכותו יגן בעדנו ובעד כל ישראל, כי לו נאה להודות בהלל ושבח לפני מי שנאמר בעבורו נעשה אדם, שזכה וזיכה את הרבים. ושמעתי מחכמים גדולים, שכל מי שהאיר ה' רוחו עליו אף בחוצה לארץ, והוא ממארי קבלה, ינגן פזמון זה, וזהו סגולה נפלאה להארת הנשמה, האותיות מחכימות, והוא מסודר ומיוסד דרך המעלות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מלמטה למעלה עד לראש כל הכתרים'. ואין חידוש בכך שנכנסו לתימן מנהגים ופיוטים משאר קהילות ישראל, כפי שהיה בכל הדורות. &גם מנהג זה תואר בספר אבן ספיר (דף סא ע"א) שם כתב: 'וזה מקרוב באו הנה סידור[י] נוסח ספרד החדשים, ושם השירה החדשה בר יוחאי וכו'. על כן השיר הזה בליל התקדש שבת קודש, קדוש יאמר לו, עד כי נקל להם למצוא בו תילי תילים רמזים וסודות תעלומות חכמה. ולכן זקן חכמת הקבלה יקום ויעמוד מעוטף בשחרות טליתו ברגש קודש ובמורא איומה והתלהבות עצומה, ומזמר זה השיר בגודל שלהבתיה, וכל הקהל עונים בר יוחאי אחר כל חרוז בנעימה רבה. ומתפללים ערבית עם צאת הכוכבים ויוצאים'. &ואמנם לא ידוע לנו הזמן המדויק שבו החלו באמירתו, אך אין הכוונה לדורות הסמוכים לזמנו של האבן ספיר ממש, שכן פיוט זה נזכר כבר בספר היראה להגאון רבי זכריה ב"ר סעדיה הקרחי זצ"ל, ובתכלאל פעמון זהב להגאון רבי יצחק ונה זצ"ל מלפני כשלוש מאות שנה.