שפת הקודש

"על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" (בראשית י"א, י').

כמו באותם ימים שבהם יצר הקב"ה שפות רבות, כך גם בימינו לגבי השפה העברית, ישנן נוסחאות וניבים רבים, אשר התפתחו בתפוצות בזמן הגלות, ואשר השתנו בכל עדה וקהילה בישראל עפ"י השפה שבה דיברו במקום מושבם, ולכך סיבות רבות ומגוונות.

היחידים מבין כל קהילות ישראל אשר שימרו את השפה העברית, על כל רבדיה הינם אבותינו יהודי תימן ועל כך מעיד חוקר הלשון העברית הבכיר ר' (פרופסור) שלמה מורג ז"ל, (אשר מוצאו אירופאי) בספרו: "ברור ומחוור שמסורת הלשון של יהודי תימן, הן מסורת ההגייה והטעמים בקריאת המקרא והן המסורות העבריות והארמיות שבקריאת התלמוד, הן הקדומות במסורות שהגיעו לידינו. שום חטיבה בחטיבותיו ההיסטוריות של עם ישראל אינה יכולה להשתוות לחטיבה התימנית, לא בתחום הלשוני ולא בתחומים אחרים של שימור מקורות ויסודות שיש בהם קדמות, וככל שאנו מעמיקים ומרחיבים את העיון במורשתה התרבותית של עדת תימן, כן הולכות ומתרבות ידיעותינו על קדמותה של מורשת זאת".

העובדה שחוקר כל כך גדול אשר אינו נמנה עם בני עדתינו מפרסם ברבים דברים אלו, מחזקת את אמיתות מורשתנו, וזהו נדבך נוסף לכך שעלינו להמשיך לשמור על לשון הקודש הנכונה והמדויקת של אבותינו יהודי תימן.

שבת שלום.