מחשבה למעשה – ביאור ודקדוק בברכת האילנות
ידוע שחז"ל דקדקו מאד בלשונות הברכות. והנה בברכת האילנות אנו אומרים יש גורסים וברא בו בריות טובות ואילנות טובות וכו'. כן הוא ברוב בספרים, וברמב"ם בדפוסים האחרונים. מיהו מהרי"ץ בע"ח דף קעו ע"א גריס וברא בו בריות טובות, בלא תיבות ואילנות טובות. וכ"ה הגירסא ברמב"ם דפוס מונטובה, הידוע בדיוקו. אלא שגירסא זו צריכה ביאור, הלא העיקר חסר מן הברכה, שהרי ברכה זו נתקנה על ראיית אילנות פורחים, והיאך יתכן שלא להזכירם בנוסח הברכה. ונראה לבאר שהאילנות נכללו בתיבת בריות, לפי מה שניקד מהרי"ץ שם הבי"ת בחירק והרי"ש בשוא, שאז תיבה זו כוללת כל הבריות שברא הבורא בעלמו, ובכללם האילנות והצמחים. משא"כ תיבת בריות המנוקדת בי"ת בשוא ורי"ש בחירק, שאז הכוונה לבני אדם בלבד. עיין ע"ח ח"א דף טו ריש ע"ב, וח"ג עמוד עה ע"ב, ודף עח ע"א. ודקדקו חז"ל לכלול בברכה זו את כל הבריות הנמצאים בפריחה בתקופת האביב. ומה שתיקנו לומר הברכה על ראיית האילנות דוקא, אינו אלא מפני שפריחת האילנות נרגשת ונראית ומצויה יותר, והבן. והוא נפלא. אגב, הנה בפרק קניין תורה (אבות פ"ו) שנינו, אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר נזם זהב באף חזיר וכו', עיי"ש. ומהרי"ץ בשו"ת פעו"צ ח"ג סימן רנ"ו ניקד תיבת לבריות הבי"ת בחירק. ולכאורה קשה שהרי מהרי"ץ עצמו כתב בע"ח דכשתיבת בריות מנוקדת הבי"ת בחירק, היא כוללת את כל הבריות שבעולם. ומה עניין שאר בריות כאן, הלא מדובר דוקא באדם שאינו עוסק בתורה. ונראה לפרש דכיון שאינו עוסק בתורה, הרי הוא מבזה את התורה שהיא עיקר חיות האדם, ובזה הוא יוצא מגדר בריה (הבי"ת בשוא) שהוא האדם שנברא בצלם אלקים, ונעשה בגדר בריה (הבי"ת בחירק), דהיינו כמו שאר בעלי חיים והצומח והדומם שברא הקב"ה. וזהו שהביא התנא נזם זהב באף "חזיר".
כתיבת תגובה